בחור בן 18 מקונן אהבה אבודה. מתיפייף במילים. "חיפשתי ארוכות דרך לעצמי". מה ארוכות? מגיל 13? ומה הקשר לנושא השיר – אהבה נכזבת? ואולי התכוון – ארוכה הדרך לחזור לעצמך אחרי האכזבה הגדולה? בטח התכוון או שלא. אבל כתיבת מילים – לא הצד החזק של אורמיה.
של מי הקול הנמוך בתחילת השיר? שלו? אז מהנמוך לגבוה – יש דמעות, אנחות, ברקים ורעמים (חורף או לא?) מחשבות שרודפות, פחד שמסנוור וגם מוסר השכל "מטעויות לומדים". ואללה. יענו, צא ולמד מבחור בן 18 שדרכו רצופה טעויות בדרך לאיבוד האהובה.
נאור אורמיה, נמסר ממקורות היחצון, הוא אחד ממורדי הסלולר החמים בשוק. בלדת האהבה הנשפכת אחוזת הרגש הרוטט הזו כנראה תפגע בכיסם של עוד אלפי בעלי סלולר, שילחצו "הורד". אישית, לא הייתי מוריד את השתפכות הלב הדואב הזו. הגם שיש בה מנגינה יפה, ותוגת שירה מסולסלת שמנסה לנסוק לפסגות הרגש. מה לעשות שרגש סתמי לא פוגע בי.
חיפשתי ארוכות דרך לעצמי/ שתהיה בטוחה לתלם חיי/ כשאת דמעותיי ניגבתי מקצה עייני/ במחשבה שאת נסחפת בלעדי
המחשבות שרדפו אותי בלילה קר/ התפוררו בתחליפי השכחה / מטעויות לומדים כי ככה מישהו אמר/ כי כבר אותן אתה חווית על בשרך
ואני כבר לא מוצא את עצמי / כאילו כבר איבדתי את מי/ שהייתי במקום אחר/ והפחד בא ומסנוור/ ימים קשים עוברים גם עליי/ עלייך הם עברו בלעדיי/ ועכשיו אני רוצה יותר/ להחזיק חזק לא לוותר/ לא לוותר על אהבה/ לא לאבד עוד תקווה
ימים עברו ואת אינך כבר במחשבותיי/ הנשיקה עוד מלווה את חלומי/ ירח שוב מאיר שמיים שט לו מעליי/ ולא נותר על מי לסמוך רק על עצמי
ואני כבר לא מוצא את עצמי / כאילו כבר איבדתי את מי/ שהייתי במקום אחר/ והפחד בא ומסנוור/ ימים קשים עוברים גם עליי/ עלייך הם עברו בלעדיי/ ועכשיו אני רוצה יותר/ להחזיק חזק לא לוותר/ לא לוותר על אהבה/ לא לאבד עוד תקווה
3 תגובות
יוסי, אני בדרך כלל מעריך את הביקורות שלך, אבל קצת (הרבה) אכזבת בביקורת הזאת. אפילו שאני מגיב באיחור אופנתי, חשוב לי להגיב, ואני אודה גם להתייחסות שלך.
אתה חייב לעשות הפרדה בין דברים טכניים לבין דברים אומנותיים.
זה מאוד פוגע, לדעתי, כשמבקר קוטל אמן צעיר בשל גילו. אז מה אם הוא בן 18? בני 18 הם סתומים שלא מבינים שום דבר מהחיים שלהם? בני 18 לא חווים אף אירוע משמעותי בחייהם שעלול להוביל אותם ליצור שירים עצובים מסוג זה?
אה כן, ועוד משהו – בני 18 של היום זה לא בני 18 של הדור שלך. בגיל הזה הכל קורה אינסטנט, עוצמתי ומתבגרים מאוד מהר. לראיה: זמרות מחו"ל כגון אדל, אלייזה דוליטל וכו' וכו' שכבר בגיל 18-19 מוציאות אלבומים מאוד בוגרים ודרמטיים (שאותן אתה משבח).
הסרקזם והציניות שפותחת את הביקורת הזאת ("מה ארוכות? מגיל 13?") היא פשוט לא במקום. אמנים הם הרבה פעמים אנשים שההוויה שלהם היא בוגרת יותר, הם מביטים על החיים בזווית ראיה אחרת וכו'. הם גם לא חייבים לכתוב את הביוגרפיה של עצמם בכדי לרגש. אין לי ספק שאישה בת 30 תוכל להתחבר לשיר הזה כמו גבר בן 50. האמן באיזשהו שלב יתבגר ויגדל… אך היצירה שלו תשאר נצחית. בין אם היא טובה או לא, כאן זה המקום שלך, אך הרקע לכתיבתה (למשל, גיל האמן) לא תמיד משמעותי, כל עוד מדובר בשיר טוב (אחרת איך תסביר את תופעת מייקל ג'קסון בצעירותו?)
תודה על תשומת הלב בקריאה, ומקווה שבעתיד, כגולש באתר זה, לא אתקל באמירות מסוג זה שפורסמו בביקורות הנ"ל.
זה לא רגש סתמי
בתור אחד שיתחבר לטקסט
חחח קלטת בול!!!! כל מילה שלך בסלע!!! חבל עליו, יש לו פוטנציאל חסר מימוש לחלוטין.