אדם בן אמיתי מקונן בטון דואב ושברירי סיומם של יחסים. סיפור אהבה שסיכוייו היו קלושים ("אמרו זה לא יחזיק בינינו") אכן מסתיים הלילה באירוניה מרה. הסיטואציה מתרחשת על רקע שמלתה הלבנה אותה לבשה "כל כך יפה". השימוש ב"עבר" בעל כפל משמעות – העבר שמכיל את כל מהות אהבתם ו"עבר" במשמעות של חלף.
אני נתקל מעט מאוד בשירים ליריים מולחנים טובים. אדם בן אמיתי חיבר מנגינה תואמת לא פשוטה מוסיקלית, "הנוכחות הקולית" (להבדיל משירה קונבנציונאלית של זמר) משדרת את צערו העמוק. מלנכולי מול שחור הלילה, והמלנכולי הזה הזכיר לי באסוציאציה מסוימת את ארקדי דוכין. מסוג הלחנים ה"קלאסיים" בעל חומרים משמרים. העיבוד מגבה יפה את התחושה, כשהסיום מתנגן כקינת אבל.
אז איך הוא מתבזבז / הלילה / לבשת כל כך יפה / שמלה לבנה
אמרו זה לא יחזיק / בינינו / ומה מחזיק
עבר ,עבר ,עבר / זה לא אותו דבר / בלי לחבק קרוב / בלי להרגיש / גם זה נגמר
שאלת אותי / מה נשאר / עבר
אז איך הוא לא נופל / ירח / ואיך הוא מתעקש / ומסביבו שחור / ואיך כלום לא נשאר
בינינו / הלילה / עבר עבר עבר/ זה לא אותו דבר / בלי לחבק קרוב / בלי להרגיש / גם זה/ נגמר / שאלת אותי / מה נשאר / עבר
תופים – מתן אפרת, בס – יהוא ירון, פסנתר – דניאל סלומון, כינור – חן שנהר וטלי גולדברג, ויולה – נועם. חיימוביץ', צ'לו – מאיה בלזיצמן, גיטרה – אדם בן אמיתי
