סמטאות של עבר, הילדה שלה הבטיח, משחק בחולות. אין כמו בעז שרעבי לפרוט על מיתרי הנוסטלגיה ולהפיק צלילים תחושתיים נוגים. שרעבי מהזמרים היחידים שהמיית ליבו משדרת תחושת אמת. וכאן – האמת הזו מורכבת זיכרונות מעוררי עצבות שנובעים מאהבת אמת שממשיכה לפעום אחרי הרבה שנים.
לחן ועיבוד שמתאימים לשרעבי ככפפה ישנה. כלומר – הישן והטוב. כל מי שאוהב את הזמר הזה ולב של נוסטלגיקן פועם בחזהו – יקנה בקלות נסבלת. איך הוא שר. איך מסלסל. אחד יש בעז שרעבי. ויחיד.

אתן לך את כולי מבלי לחשוב על תמורה, אתן לך מליבי הכול תני לי לגעת בך אני לא ארפה, לו היית איתי כבר מאתמול, אני מרגיש אותך מבלי שאת כאן, יוצאות לי המילים מבלי לחשוב, עברו שנים ואת עולה במחשבות, את הלב שלי אבל אותך עוד אין לי אני עובר בסמטאות בהן הלכתי ילד חולף על פני גנים בהם שחקתי בחולות ואת אותה ילדה שלה אבטיח שאיתה אני אחיה את חיי אני איתך כל מה שרק רציתי ואורך מאיר בי את חיי תני לי לדעת עוד אותך מלאך שלי כי אם לא את אז אינני אני עובר בסמטאות בהן הלכתי ילד חולף על פני גנים בהם שחקתי בחולות ואת אותה ילדה שלה אבטיח אז למה לא איתך?