הקול של דרום אמריקה

מרסדס סוסה

הליקון דיסק כפול
4.5/5

עצוב. עצוב כי עולם המוסיקה בלי מרסדס סוסה הוא לא מה שהיה. נאמר את הדברים אחרת: כששומעים את סוסה, קשה לדמיין שהאישה הזו, הפאצ'ה מאמא של תרבות האינקה כבר לא איתנו. דובי לנץ שערך את צמד האלבומים חולק איתנו את חווית המפגשים שלו איתה. אישית, נדמה לי שלא הפסדתי שום מופע שלה בארץ, כולל האחרון בטרם מותה.
16 ועוד 15 שירים שנבחרו מהרפרטואר שלה. מ Gracias a La Vida דרך Razon De Vivir גם Solo Le Pido Dios בהקלטה חיה בשיתוף הקהל ועד Me Muero בדואט עם דיוויד ברוזה. נדמה שגם שלמה יידוב הקליט איתה. איפה הוא?
אני עדיין מקשיב לסוסה בלי להבין מילה. 31 שירים שזקוקים לתרגום. אבל כמו בפעמים הקודמות –מתחולל הנס: במקום להבין טקסט, מקשיבים לטון, כלומר לקול האמיתי שנובע ממקום נמוך שנמצא איפשהו בין הבטן ללב.
סוסה אינה עוד זמרת. היא טרובדורית אותנטית, שהמוסיקה העממית טבועה בדמה ובנשמתה, קול אלט עמוק צלול ומאוד חם, נגוע בעצבות תהומית וגם בשמחת חיים. היא מסוג הצנועות, שהמוסיקה שלהן משדרת אמפתיה לבני אנוש, בלי להצטעצע, בלי למכור משהו אחר. כמו סזריה אבורה או עמליה רודריגז, אצלה המוסיקה העממית נהיית קלאסיקה.
קשורה לאדמתה, לשורשים שלה, למקצבים הדרום האמריקניים, לטנגו, ובעיקר לאמת הפנימית הייחודית שלה, שהיא מעין "אמת אוניברסאלית". לא סתם אומרים עליה "קולה של דרום אמריקה". זמרת מהסוג העל-זמני, תמיד חלפה מעל מחסומי האופנה, אבל זרמה בשלל עיבודים, חדשים וישנים. ההקלטות כאן משנות השישים ועד התשעים. יש שירים שקולה עמוק וצלול יותר (Vuelvo Al Sur – הקלטה מ-1994)
לאוהבי סוסה האוסף (דיסק 1: "אמא אדמה". דיסק 2: "עם חברים ועם הקהל") לא יחדש. מבחינתי – דיסק להתאהב בסוסה מחדש. האוסף הזה יזכיר את המאמא הארגנטינאית הגדולה, זו ששרה בישיבה, עטופה בשלל גלימותיה הצבעוניות המסורתיות, מתופפת בתוף הבומבו העממי, שרה מוסיקה מלודית, מלודרמטית בקולה הקודח חורים בלב: מעלה טונים, מנמיכה אותם, מעבירה את העוצמה בדרך ישירה. שכרגיל – מרגשת.

מרסדס סוסה בהיכל התרבות

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. דיסק מצויין למרות שהחלק הראשון שלו זהה כמעט לדיסק
    32 ANYOS . לעומת זו החלק השני של הדיסק שהוא
    דואטים עם חברים קרובים, עם הקהל, ועם מקהלה מצויין.
    אין ספק שהאישה הזו חסרה. אין כזו, לא היתה ולא תהיה
    אם כי סולדד גם מזכירה קצת את המקצבים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות