מיקה קרני מכינה אלבום משפחתי בשיתוף כל השבט שלה. הנה דוגמית למסיבה: להיטה הישן "מיטשל" בדואט עם בתה יסמין בת ה-12 ובעיבוד אפרו-קובני סוער. למה? כלומר מדוע מיקה קרני בחרה להיות "אטרף" בשיר הזה? רק לכבוד הדיסק המשפחתי? תחושה של אור ושחרור וסבבה? לי העיבוד הזה לא הכי מתאים, לא התאהבתי מחדש בשיר, למרות שהוא בהחלט מוציא את קרני באמצעות הבת שלה למסיבה. יש סיבה? אני מפקפק, למרות המיומנות של המעבד להעביר אותן למגרש הדרום-אמריקני.
שלוש שלושים אני ומיטשל מחכים בתחנה / מאה חמישים ושמונה לא מגיע / זה קוראים אותו נדמה לי חיים
מקשיב בהבנה / לוחץ על הכפתור, צועק, מיטשל מזיע
עשרים לארבע מתיישבים עוברים על כל הרשימות / חיים, כך נדמה לי מאבד עניין / מאה חמישים ושמונה וודאי ישן לו כמו תינוק / אני ומיטשל מתיישבים קרוב מדי
אף אחד לא בא / וזה כבר מאוחר / ומצידי אני ומיטשל עד מחר / זה כבר משהו ושלושים החוג קטן קטן מדי
וחיים לוקח פילטר ליניקה / מיטשל כבר מזמן הוציא ידיו מהכיסים
מאה חמישים ושמונה הוא לא בא
אחד אומר בקשר שראו אותו חונה בנביאים / שולחים מונית, כיוון בת ימה, לחפש / מיטשל ואני מזמן כבר לא/ עוסקים בדיבורים / חיים פותח פה רק לפהק
אף אחד לא בא / וזה כבר מאוחר / ומצדי אני ומיטשל עד מחר
