גברים מאוהבים-מיוסרים-מתוסכלים נשמעים מדוכדכים מול גברות בלתי מושגות שרוצות "איזה גבר" (איזה?). זמר מפעיל טון דואב שמשדר עצבות ותוגה. היא שם למעלה, הוא למטה, וגם מוסיף ניתוח עצמי – "ואסור לי לא להיות עצמי", ובמילים פשוטות: הרוס, חולה אבל לא מתאימה לי, ואין כאן דרך ביניים. הטקסט נדוש משהו, הכתיבה אינה לירית-מלוטשת דיה.
מצד שני, תן לרגש ללכת. תקשיבו להמיית הלב. ניר חלבני, שיר בתולים, מצליח להעביר את דאבון ליבו של גבר בוכה בלילה ברגש רב שמגיע מתחתי מיתרי הקול בשל, מנגינה יפה ובטון שהזכיר לי את מייק ברנט של פעם. כלומר – הסלואו הצרפתי הזה, טיפה בכייני-מרוגש ונרגש, נוסק לפסגות הרגש. נוגע ומגיע.

כל אחד בך נוגע, מנסה אותך/ את רוצה איזה הגבר,/ שיהיה שלך.
עננים מלמעלה,/ כבר יודעים הכל./ ואני שם למטה,/ מחכה לך.
ולא עמדתי במבחן של עצמי/ הרוח מעיפה הכל, גם אותי
ואסור לי, לא להיות אני/ להיות אני
מצטער שסלחתי,/ לא הגיע לך./ את רוצה את הגבר,/ שיאהב אותך.