והדבורים, בשילוב של כלי מיתר.
דיסק קצר. 8 קטעים, 6 מושרים. גם ב –  Our Conversations ("אני צועק/ את בוכה/ אני מנגן / את עפה/ לפני שעיני יבשו") קיים העומק הקלאסי שמייצר צליל הצ'לו הקודר. רק  ב –  An Afternoon Walk משתחררים מהאיפוק הסולידי – באמצעות כלי ההקשה שלי נדב גיימן, וכאן נוצרת דרמה מסוימת.  הקולות שרים: "להריח אותך שוב/ לצבוע אותך בצבעי כאב" ו"מעולם לא חשבתי שתחזרי הביתה/ אכזבה עלולה לדפוק על הדלת"
הגדרות סגנוניות? כשאני מגיע ל – After Party, אני שומע את להקות הפולק סונגס ששרו לפני 50 שנה Blowing in The Wind. גם Plans For The Winter משאירם במתחם הפולק של פעם, מאוד פואטיים, מאוד מעודנים. פולק קלאסי? בבקשה.
ככה שרים היום? – לא. מצד שני, אם נתחבר לפול אוסטר – יש געגועים למקומות שאנחנו כבר לא נמצאים בהם. יתכן שהאושר (האבוד) נמצא שם, ולשם לוקחים אותנו רן שבתי (שירה, גיטרה), דנה לוטרמן (שירה), דניאלה שמר (צ'לו), נדב גיימן (כלי הקשה) בהפקת אדם שפלן. מצד שני: זה קצר מדי, ויש תחושה שהם עדיין לא מיצו את הפוטנציאל הגלום ממש כאן.