יוני רכטר הלחין השיר לא לפי הקונבנציות השגרתיות השמורות לזיכרון הנופלים (מנגינה מלודית נוגה שמזדהה עם הצער) או לפי אלו שהם תכתיבים המאפיינים את שירי הזיכרון, אלא השתמש במילותיו של יאיר ענבר ז"ל כטקסט מאתגר על זרם מחשבותיו של האוהב המתכתב בחרדה עם אהובתו הרחוקה-קרובה.
התוצאה לחלוטין לא שגרתית במבנה ובמהלכים של השיר (מנגינה, במקצב, בהרמוניה) ובעיבוד. את השיר הזה לא תוכלו לשיר, או במילים פשוטות – לבכות באמצעותו את זכר הנופל. זוהי צורת ההתייחסות של רכטר לפרויקט של גלי צה"ל, זה הנרטיב המוסיקלי שלו – כאתגר שמזכיר יותר את ערבי שירי המשוררים של התחנה, והמוסיקה היא קודם כל מוסיקה עכשווית של רכטר, בלי שיחבק את הצער.
בעצם את פה לידי / אני הולך איתך / אני אוכל איתך / אני מחבק אותך /ואז טוב לי, זיוה
ולך?
היום כמעט דרסתי אותך / נסעתי נסעתי כמו משוגע /רואה אותך לפני כל הזמן /פתאום נעלמת לי /אחרי הגבעה /ויותר לא ראיתי אותך /והיה לי עצוב /והיית עצובה /ונדמה לי שכאן /כאן נגמר העולם /ובינינו ירח מלא וגבעה /כי היום ערב חג
ומחר תהיה הפוגה
ובעצם את פה לידי…
אתמול כמעט איבדתי אותך /ישבתי באיזה שולחן ברחוב /לפני כוס של בירה ריקה /כותב לך מכתב /כמו משורר משוגע /פתאום התחילה סופה /והיה לי רטוב /והיית רטובה /ונדמה לי שכאן /כאן נגמר העולם /ובינינו עוברים ושבים בריצה /כי היום יום סוער /ומחר תהיה הפוגה
ובעצם את פה לידי…
במסגרת "עוד מעט נהפוך לשיר" של גל"צ
יאיר ענבר ז"ל (יליד 1946, קיבוץ גבעת חיים) נלחם במלחמת יום הכיפורים כמפקד טנק בחזית הצפון. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973), נהרג מאש נ"ט שפגעה בטנק שלו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בגבעת-חיים איחוד. השאיר אחריו אישה, זיוה, הורים ושני אחים.
תגובה אחת
על החיוב – לשם שינוי לא לחן המשדר קרב בזמן אמיתי, אלא ההיפך – זחיחות דעת עולצת. יפה, יוני רכטר. העיבוד, והנגינה, אגב, יסודיים כצפוי מרכטר.
על השלילה – מאבד את האוזן אחרי כמה שורות. נורא מסובך ונורא, נורא קלישאי. ואגב, למרות העיבוד והנגינה היסודיים, הלחן הוא שירבוט בוסרי של מלחינים מתחילים מלפני 30 שנה. ככה, ככה, יוני רכטר.