דואט מתקתק על יחסים חסרי סיכויים בין ילדה קטנה לגבר. דני רייכנטל וליטל תיר נינוחים-מעודנים-תמימים  מאוד בשירה המשותפת, מביאים את הטקסט למקומות מאוד לא דרמטיים, נעים על מי מנוחות של המנגינה הרייכנטלית המחניפה שמזכירה משהו רייכלי. לא בדיוק זמרים "גדולים" אבל משדרים קסם מיוחד, במוסיקה הנשמעת "קוסמופוליטית" – צרפתית גם דרום אמריקנית. גם בשפתנו – הדואט המעט סכריני הזה אבל לא שמלצי – משדרג את השיר בביצוע טוב שזורם יפה ומחלחל בקלות נסבלת מתחת לעור.

את רק ילדה שמנסה להוריד לו את הקמט שנשאר מסביב לעיניים שלו / את רואה כמה קל להתפרק וללכת עכשיו / את תמיד מתאהבת בו רגע לפני שזה נגמר
את רק ילדה שמנסה לצייר לו עוד לב על הגב / כשהוא מתעורר / כדי לראות את השמלה שלבשת רק בשבילו / כשרצית את כל כולו / חשבת שאז הוא יזכר אולי יסכים להישאר / ואת לוקחת לו את היד. שינגן לך את השיר הישן / ושיהיה הכי יפה בעולם / והוא אומר לך שזה לא קיים / שאין ואיך / חשבת שאז הוא יזכר / אולי יסכים להישאר
את רק ילדה קטנה / שמנסה להוריד את השמיים שדומים לו / ולתלות לו בסלון / מעל הספה הכחולה בצד שיש הכי הרבה אור / ליד הטלויזיה איפה שתלית גם את השגעון
את רק ילדה קטנה שמנסה לצייר לו עוד לב על הגב / כשהוא מתעורר / כדי לראות את השמלה שלבשת רק בשבילו כשרצית את כל כולו / חשבת שאז הוא יזכר אולי יסכים להישאר / ואת לקחת אותו ביד שינגן לך את השיר הישן / ושיהיה הכי יפה בעולם / והוא אומר לך שזה לא קיים / שאין ואיך / חשבת שאז הוא יזכר/ אולי יסכים להישאר