"עכשיו טוב" ההופעה

גלעד שגב

3/5

גלעד שגב – "עכשיו טוב" ניר גבע – גיטרה חשמלית, עדי הר-צבי – בס, אביב כהן – תופים, הפקה מוסיקלית – גלעד שמואלי. מועדון בארבי ת"א.

"עם היד באוויר ציירתי את החול", שר הבחור על הבמה. "אני לבד בחוף מחשיך… מתחברים לגלים ולא רואים את הסוף" ו"עכשיו טוב". אלה הגלים של גלעד שגב. בהגדרתי: האסקפיסט הרומנטי. את "עכשיו טוב" קיבלנו פעמיים, ובצדק. סטטיסטית, זה השיר המוביל בפלייליסט של התחנה הצבאית ב-2004. אז עוד השמעה אחת. לא נורא. שרים איתו. זה כבר יצא מהפלייליסט ונכנס לשירון הלאומי.

מי שרוצה דוגמא למודל גלגלצניקי  שגב הוא ללא ספק יקיר התחנה, מייצג נאמנה את הקונספט. המוסיקה שלו היא סופט פופ. טון נוגה עד ענוג-מלנכולי-רומנטי. הוא שר: "כשאת איתי זה לא אמיתי". ו"בין סורגים אני לא לבד", מדמיין את עצמו ואותה "כמו זוג מלכותי" בשירים, שגב כמו מחפש הגנה לסובבים אותו. לפעמים הקול נעשה יותר נוגה. והמוסיקה מתרככת כשהוא מנסה להרגיע עצמו "אין לך סיבה לפחד לעולם". לפעמים הוא מגביר קצב למידטמפו ב"אם תראי" ושוב זה הוא והיא, החשוקה והנחשקת. "אם תראי שם איש בתוך ענן, הו אז תדעי לגשת תדעי זה אני" ומה יקרה כשירד הלילה. גם כאן זה הטון המדוכדך. על ילד שמפחד לדעת אם הוא הולך או נשאר. מיד טמפו. המתח הזה של קרבה ריחוק. 

 שגב נורא רוצה להביע את עומק רגשותיו, ושיישמע גם אמיתי, יוצא מהלב. עומק רגשותיו זה להזדהות עם כאבים וטראומות של אחרים בסביבתו. להרגיעם. ("אחותי") לנחמם. "וגם אם הוא לא כאן/ הוא חי כול עוד שהיא תשמור עליו, תזכור אותו", שיר על אמא יקרה שנשארה בלי בן.

הטראומות מהביוגרפיה האישית נמצאות באוויר. סיפור עצוב על נפילת אח. אני מזהה בחור צנוע, רגיש, אנטי סטאר. בהפוך-על-הפוך, אלה תכונות שעשויות לשחק לטובתו. חוץ מזה, גלעד שגב קורץ מחומרים שמפיקים בתעשיית הפופ המערבית מחכים להם. גוד לוקינג, מראה הדוגמן המודרני הלא-מיופייף, טון מיוסר משהו, שאתה נוטה להאמין לו, מוסיקה מלו-מלנכולית קליטה. גרסת הכיסוי ל"שיר ללא שם" של שלום חנוך משתלבת איכשהו בערב. לא פרשנות שמעניקה לשיר איזשהו מימד עומק חדש. עובר נעים, בקו הנעימות הנוגה  לאורך הערב. גלעד מעוניין להשאיר אותנו באווירת הדמדומים. ויש לו עוד שיר שלא שייך לקונטקסט של הערב – "אני סולחת" שהוא כתב לג’וזי כץ, על רקע סיפור חייה. כשיהיה לו אלבום שני, הוא יוכל לוותר על השיר הזה.

זו עדיין תחנה בראשית דרכו. אין ספק שחסר לשגב אלבום שני ועוד שניים שלושה להיטים שמתקרבים ל"עכשיו טוב" ומשתווים ל"כותב לה סיפור" ול"ימים". הטון האחיד של שגב משדר מונוטוניות מסוימת, ניואנס, אמירה. אני מאמין שגם מפיק מוסיקלי, ניהול אומנותי חכם ומתוחכם עשויים לעשות טוב לבחור, וכשגלגל"צ מאחור אסור לפספס המומנטום. אלבום שני יבהיר את שמי השגב יותר.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות