9:00 To 17:00 – 17:00 to whenevevr

TYP The Young Professionals הצעירים המקצוענים

היי פידליטי
4/5

דה יאנג פרופשיונלס הם קוראים לעצמם. אני שומע מוסיקת פופ קלילה, בידורית, לעיתים מיוחדת. לעיתים מדליקה. זה עברי לידר? או: האם המוסיקה היא יותר ג'וני גולדשטיין, כי עברי לידר, שאני ואתם מכירים בדרך כלל, אינו נמצא כאן. (למרות שבפועל הוא מה-זה נמצא). נדמה לי, שלידר הלך על אתגר של פתיחת דף חדש, מה שדרש שינוי בזהות האומנותית.
לפי אתר המוסיקה המגניב ששיחקתי בו, לידר את גולדשטיין מתיימרים To create something new גם ויזואלית. גם טכנולוגית. את הטכנולוגיה החדשה מזהים היום אמנים ברמתם של ביורק ("ביופיליה"), מחברים מה שנקרא Net Art, דיזיין, וידאו. לידר את גולדשטיין מנסים מוסיקת מועדונים יצירתית עם תכנים של ממש. לפי אתר המוסיקה שלהם מדובר אפילו ב – revolutionize artistic conceptions, משהו כמו מהפכה בתפיסות אומנותיות. יומרה אינה משהו רע, כשיש מאחוריה משהו ממשי. לא תמיד האלבום הזה מנותב לקונספט קוהרנטי.
חלקו הראשון של הדיסק (9:00 To 17:00) מ- With Me ועד Family Value דווקא מזוהה יותר עם עברי לידר שאנחנו מכירים. פופ מלודי קצבי שפחות מקושר לקונספט הקלאבי של האלבום עם שירה אנגלית קצת בעייתית, אבל יש כאן כמה שירי פופ דאנס יפים Deserve – מלודי להפליא. כנ"ל – Rumors. אבל Family Values ("ערכי משפחה, ערך המשפחה, אני רוצה להיות חופשי אני לא רוצה להיות כמוך") – הוא שינוי משמעותי בקונספט הפופ-דאנס-אלקטורני של הדיסק. נשמע כלא שייך.
אז מה הם השירים שמייצגים את הקונספט של הדיסק? את מסע הפרומו שלהם פתחו TYP ב – D.I.S.C.O. אנחנו בחחלק השני (17:00 To Whenever) אם מחפשים פט שופ בויז מתוצרת מקומית – זה הכיוון. פופ דאנס אלקטרוני מופק נהדר, שאומר: "כתבתי כמה מכתבים על נייר בבית שלך / משמעות שאף אחד אחר לא יכול להבין / השארתי פתק ליד המיטה שלך / שתדעי שאני בסביבה

D is for doing what I want
I is for saying that I can’t
S is for somebody you’re not
C for don’t call me and
O is for oh no

Bad Blood, אנרגתי, שילוב מצוין של קצב, שירה ואלקטרוניקה, Seconds 20 – להיט ענק בדיסק. יש כאן טקסט, שהוא אף מעניין יותר מהמוסיקה, עוסק במחלות דור הפרוזק האייפוני הדיגטלי הדפוק. דאנס אווירה, מוסיקה קצבית סחרחרה, הפקה-הפקה-הפקה. גם Blood makes noise – עדכני, מופק היטב לרחבות.
אם רחבת הקלאב דאנס נועדה גם לראש – יש על מה לדבר גם ב – Fuck off berlin – יחסים על רקע מועדוני ברלין,  
fuck off berlin/ the cute boy is dancing on the speaker/ fuck off my friend/ turn me on I’m gonna make it louder/ fuck off berlin/ Sebastian is calling trying to win me over/ go on my friend/ it’s terrible to watch even if you’re sober/ one day I’m be myself/ one day I’m gonna change my name/ fuck off berlin you don’t speak you scream/ you don’t even make me dream
"תזדייני ברלין / הילד החמוד רוקד על הרמקול / תזדיין ידידי / תדליק אותי אני הולך להגביר את המוסיקה/ תזדייני ברלין / סבסטיאן מצלצל מנסה לזכות בי / תמשיך ידידי / זה נורא לצפות גם אם אתה מפוכח / יום אחד אהיה עצמי / יום אחד אני הולך לשנות את השם שלי / תזדייני ברלין אתה לא מדבר אתה צורח / אתה אפילו לא גורם לי לחלום"
וגם Wake Up אלקטרו פופ אפוקליפטי, שמדבר על התפקחות ממצב טראומטי בהפקה מופלאה של של קצב ושירה. מהמורכבים והמתקדמים בדיסק בכל מובן.
בשורה תחתונה : דה יאנג פרופשיונלס, הגם שהדיסק סובל מחוסר אחידות, לידר את גולדשטיין מהוקצעים ומיומנים בתחפושת החדשה שלהם, בפרויקט פופ יפהפה.

TYP עברי לידר וג'וני גולדשטיין ראיון וקטעים

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות