עיון ביקורת
לרכישה >>

מריאן פיית'פול Marianne Faithfull , ההופעה (אמפי שווני בנימינה, אוקטובר 2011)

מוסיקה הופעות

לא ספרתי כמה סיגריות הציתה מריאן פיית'פול במהלך הערב עד ל-Strange Weather של טום ווייטס בסיום. חצץ על המיתרים שלה יספוג עוד זיהום. בשוני היה דווקא מזג אוויר מאוד לא סטריינג'. האיר לה פנים גם לקהל. What a night! היא אמרה לקראת התפזרות.
שניזכר בפנים של החתיכה מהימים שג'אגר וריצ'ארדס כתבו לה את הבלדה As Tears Go By. לא קל, אבל היא נתנה לנו להיזכר. השנה היא 1964. מאז זלגו הרבה דמעות בחייה. מריאן פיית'פול עכשיו בת 64. אגדה בריטית חייה. שרדה כמעט הכל – הרואין, סרטן. ארבעה עשורים אחרי – היא זמרת מהסוג הקלאסי. הרפתקנית אבל במונחים אומנותיים. לא רחמים עצמיים, לא חיה בעבר. היא אינה רק רוק. היא גם ג'אז. זמרת של קברט. בקול הגס-מחוספס הזה ספוג ויסקי וניקוטין היא עושה שימוש הכי נכון מבחינתה – אלגנטי, אפילו ורסטילי. באירוניה אפשר לומר שהיא "הרוויחה" מאותן חוויות חיים מהשפל של ההתמכרות והיאוש של השבעים דרך הפריחה המחודשת של 1979 כשהוציאה אתת Broken English. ב-2011, אמפי שוני היא כבר יכולה לבחור רפרטואר מ-23 אלבומים.
לפני Broken English, לפני ה"אנגלית השבורה" (It’s just an old war… What are you fighting for ? ) היא אומרת דברים חמים על שיבתו על גלעד שליט. הקהל שלה.
הקהל התחיל להיות שלה מאמצע הערב, מ-Sister Morphine. שכתבה עם מיק ג'אגר. שיר קשה: "שוכבת במיטתי בבית חולים/ ספרי לי אחות מורפיום/ מתי את שוב בסביבה/לא בטוחה שאני יכולה לחכות/ אתה רואה כמה זה כואב// כל החולים אומרים/ שהם לא ראו ישהו עם כאה כזה/ אז ספקי לי, אחות מורפיום /מתי את חוזרת שוב". אתם מאמינים כי הקהל שר את זה על תקן שירה בציבור.
אבל היום היא בסדר. הסיגריות – קטן אחרי מה שעברה. פתחה את הערב בשיר Horses and High Heels, שם אלבומה החדש, שנכתב והוקלט כולו בניו-אורלינס עם חבורת מוסיקאים יוצאת דופן ביניהם ד"ר ג'ון, ולו ריד. There is a Gohst שהיא כתבה עם ניק קייב על רקע הטרור באירלנד – שיר אקטואלי לעד – "ישנה רוח רפאים והיא מהלכת על האדמה, מתרוממת וזורמת על ידיים רבות". ולקראת סיום working Class Hero של ג'ון לנון. עוד שיר לכל עת. רוח מן העבר, שאינה רוח רפאים. ממשיכה לנשוב בין אוהלי המחאות: working class hero is something to be/ If you want to be a hero just follow me.
גברת בלוז במידה מסוימת. Solitude הזכיר את בילי הולידיי. לפני ההדרנים מגיעה בלדה מרנינה: Lucy Jordan. מבחינתי, כאן יכולה ההופעה להתחיל, גם אם ההרכב שלה ינטוש את הבמה, והיא תישאר עם גיטריסט מלווה בודד.
הרבה עשן סיגריות בקול שלה, אבל זה לא רק מיתרי הקול השרופים, אלא האמירה שיוצאת מהטונים, משהו שמגיע מניסיון. ההבדל בין מריאן של לפני עשרים שנה ובין זו ששמענו בשוני הוא בבשלות ובבגרות. עכשיו זוהי אישה ששרה כבר בפרספקטיבה של מה שעבר עליה, והתוצאה – מעבר לזמן, אחת ויחידה.

שירים: Horsed and high heels, Brain drain, Why did we have to part, Stations, There uis a ghost, Crane wife, Love Song, Sister Morphine, Solitude, Broken English, As tears goes by, Working class hero, Lucy Jordan, Strange Weather

 

 

Marianne Faithfull Live in Israel
שתף דף זהBookmark and Share

One thought on “ההופעה

  1. אם יכולתי הייתי קונה אלפי עותקים של התקליט האחרון שלה לתת במתנה. האמירה היא מוחלטת, השירה היא כלי בחיים שלנו והיא זכות לכל אשר רוח חיים בו, השירה מרפאה ומנחמת, מוחה ומביעה רעיונות של רוח האדם. מבחינה זו מריאן המאמינה של 2011 היא הרבה יותר אומנית מזו של שנות ה60. ויש לה הרבה יותר לתת לעולם. להפקיע את האוטוריטה המוסיקלית מנחלת המפיקים הממוסחרים המבטאים כוכבים נולדים בלי סופ לקרוא דרור למוסיקה השבויה ולבטל את רעיון ודימוי ה "רק נערות יפות מוכשרות ומטופחות מסולסלות פיתוחי קול" יכולות להצליח... זה שקר. סוגי המוסיקה הנשית האלוהית ביותר נכתבו בשדה הכותנה ובמטבח, בעבודה ובאבל, במצבי חיים. האומנות היא קודם כל רצון להביע משהו עמוק מרוח האדם, והכלי הוא קול. אני כל כך שמחה שהיה לה אומץ להדפיס את התקליטים האחרונים ושהיה לה אומץ לעלות על במה. כמוה גם אני הומלסית חסרת פרוטה חלק מהחיים אבל כשיהיה לי שוב כסף, ויהיה לי, כסף בא והולך כמו גלי ים, אני אקנה את האלבום הנפלא האחרון. כהצדעה לנשיות אשר מותר וראוי לה לשיר גם אם זה בגיל 71 בקול צרוד הרוס מסגריות וכאב. אם אלו החיים. לפחות לשיר אותם.
    (מירב דג ישראלה)(14/01/2019)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *