על הלהקה הזו (מה מוזר שמה) מדברים כהרכב אלטרנטיבי, מה שפעם כינו "אינדי רוק", אבל לפי קטע הפתיחה של "להקות צעידה ממנהטן", זה נשמע מיינסטרים יפה בסוגו, שופע מלודיות יפות. "נשמה פוגשת גוף", השני בדיסק, אמנם מזכיר פופ אלטרנטיבי מהשמונים, עיבוד קצבי-ווקאלי נהדר וטונים מנוכרים של איש הפרונט בן גיבארד. "סאמר סקין" הוא עוד הצעת כיוון מיוחדת, ואילו "שמות שונים לאות הדבר" מזכיר בכלל את גון לנון. הלהקה שכבר הוציאה אלבומם השישי מאז 1997, נשמעים הרכב יצירתי כמעט בכול מובן, גם בנגינה, גם במעברים הסגנונים/מצבי הרוח. ההתנסות המוסיקלית אינה באה על חשבון אמירה והבעה רגשית. בשבילי, זו היכרות ראשונה עם ההרכב הזה, מה שעושה חשק לשמוע גם את הקודם שלה Transatlantism, ולפי מה שאני קורא, החדש נשמע כהמשכו של זה.
