נשאלת השאלה למה אדם שברח מבית משוגעים, חייב לחזור אליו? יהונתן גפן בשיר הקצר לא נותן תשובות מפורטות. אבל מסקנת המשוואה (ישראל=בית משוגעים) ברורה: ידעת שאתה עוזב את הארץ כדי לחזור … או בלשון השיר – "אסור למישהו להתחיל/ איפש שהוא לא חושב לגמור". נדוש? ככל שהזמן עבר מאז כתיבת השיר, התברר שהשיר נהיה רלוונטי יותר, ושבית המשוגעים המקומי גדל וצמח בקצב מדהים. לוחצים על השלט, והנה המון משתכנים חדשים במוסד – נשיא אנס, חרדי יורק על ילדה. הדרת נשים. ה"מעושרות" מול צדק חברתי. לא חסר.
"גריי" הלחינו. מנגינת פופ נחמדה, פסנתר דומיננטי, הרמוניה בסדר גמור. הגיטרות והתופים מנסים לעשות מזה רוק. אבל השיר נמתח שלא לצורך, הסיפור מתמסמס. משהו בקשר בין הטקסט למנגינה מתפספס. להזכירכם, חברי "גריי", לא כל שיר מתחנן להלחנה. גם הביצוע המעט אנמי של עדן אטד אינו מוסיף להארת הסיפור והתובנה שבשיר. צריכים לשמוע עוד שיר מההרכב החדש הזה כדי להחליט אם לפרסם מודעה: דרוש זמר ללהקת רוק.
גריי הם: עדן אטד – שירה פסנתר, יניב בין – גיטרה, אביב ברק – תופים, יהוא ירון – בס
עשר שעות טיסה/ הנה העיר, הנה ים/ מזריחה אפורה וקפואה/ לשקיעה חמה בצבע דם
האם מישהו מחכה?/ הם לא חשבו שאחזור/ אך אסור למישהו להתחיל/ איפש שהוא לא חושב לגמור
אני חוזר היום
גלגלי מטוס נשלפים/ בעוד דקות אנחת/ כך מרגיש חולה שברח/ ומוחזר למוסד.
