נשמע אדיוטי לאיים לקפוץ בשביל מישהו מהחלון, סוג של סחטנות רגשית, שיותר מאשר תשכנע את המחוזר – תדחה אותו, אלא שכאן, מטפורית ממתינה לה יריעת בד מתוחה שאמורה להיות מקפצה להמשך החיים. מסוג התובנות שכל סדנת אימון הכי שגרתית תציע. נסגר חלון – יפתח חדש, כל סיום יום – פתח ליום חדש.
שרה שרה שיר עצוב, הטון אינו "סחטני" אלא רך נוגה, ההבעה אינה דרמטית, אלא אפילו מאופקת בתחילה, ובהמשך העצבות הופכת לכאב. שרה לוקחת את הטקסט הנדוש לחלקתה האינטימית. הלחן והמקצב של דן תורן עושה עמה ועם הטקסט חסד. ההפקה המוסיקלית של פיטר רוט משרתת את הנרטיב שלה.
אגב, שרה Who? ומה שם משפחתך? גימיק א-לה-ריטה? מצד שני, הורים שקראו לילדה שלהם "שרה" בעידן הזה ראויים לכל גינוי/שבח. ברור ששרה + שם משפחה עלול לחסל קריירה.

אני אקפוץ מהחלון / אתה תביט בי מרחוק/ ואז תבין שלא חשבת מספיק עמוק/ שאף אחת לא הייתה / מתפרקת בשבילך / בצורה כזאת
אני אקפוץ מהחלון / קומה שישית בבית מלון/ תבין שהייתי שווה המון / ואין כבר דרך חזרה/ מתפרקת בשבילך / בצורה כזאת
ולמטה תחכה לי טרמפולינה/ שתעיף אותי למעלה חזרה/ גבוה גבוה שאי אפשר לנגוע/ שאני אוכל לשכוח אותך/ ואת המבט שלך החמקמק/ והמילים שאמרת כמו אולר/ שאמרת משכבר
אני אקפוץ מהחלון / אתה תביט בי מרחוק/ ותראה שהתכוונתי / זה לא היה בצחוק/ שאף אחת בעולם / לא הייתה מתנפצת בשבילך / בצורה כזאת
ולמטה תחכה לי טרמפולינה/ שתעיף אותי למעלה חזרה/ גבוה גבוה שאי אפשר לתפוס /שאני אוכל לשכוח אותך/ ואת המבט שלך החמקמק/והמילים שאמרת כמו אולר/שאמרת לי משכבר
המילים שאמרת /שאמרת שאמרת / שאמרת לי משכבר