"מוסמך להעמדת פנים" Master of My Make-Believe – נקרא האלבום. הגברת מאחורי היא סנטיגולד, פעם – סנטי וייט (Santi White). ב-2008 הוציאה אלבום של דאנס-פופ פרוגרסיבי שופע השפעות. מבקרי המוסיקה אהבו כבר אז. השוו אותה ל – M.I.A.. אבל M.I.A הגיעה רחוק. סנטיגולד נשארת קצת באנדרגראונד. נעה בין פופ, דאנס, אלקטרו דאבסטפ ביט, והיפ הופ. תגידו – פופ אקספרימנטלי. הולך.
השיר שיצא כסינגל – Disparate Youth הזכיר לי גברת שאהבתי בתשעים – גרייס ג'ונס לא רק בהפקת ה- dancefloor, אלא גם בטון הנמוך-המסתורי-מנוכר משהו. יחד עם Go! יש כאן פתיחה מבטיחה.
Don't look ahead there's stormy weather/ Another road block in our way/ But if we go, we go together/ Our hands are tied here if we stay/ Oh, we said our dreams will carry us/ And if they don't fly we will run/ Now we push right past to find out/ How
אל תסתכל קדימה, מזג האוויר סוער / עוד מחסום בדרכנו / אבל אם אנחנו הולכים, אנחנו הולכים ביחד / ידינו כבולות כאן אם נישאר / אה, אמרנו החלומות שלנו ייקחו אותנו / ואם הם לא יעופו, אנחנו נרוץ / עכשיו אנחנו דוחפים קדימה לגלות / איך לנצח את כל מה שהם איבדו"
לא קולה הוא האטרקציה (מאוד משתנה) , אלא ההפקה האקזוטית העשירה, המגוונת (רשימת מפיקים אטרקטיבית). למעשה, ההפקה היא שמסגננת, יוצרת אחידות. ניזונה מכל גימיק של סאונד. פחות תחבולות סאונד? היא נשמעת נוגה-מופנמת – The Riot's Gone.
שיר שעומד בפני עצמו: The Keepers.
I walk down, smoking miles
Like we don't know where we've been
That's it, bored, just state your case
You're just as wrong as you were then
Want to move all your hands up
Say I don't make no rules,
No one even knows I'm here
Now it's all you to man up
You see no way to hang on what you say
We're the keepers, while we sleep in America
Our house is burning down, our house is burning down
גם צלילים אתניים. תלכו לסיום – Big Mouth. סינגל קודם. דרך מפוארת לסיים. ביטים אפריקאים שבטים שנשמעים כמו בטוקדה ברזילאית. לא כל האלבום פסגות. אבל יש כאן לא מעט רגעים ששווה להגיע לפרויקט המיוחד הזה. סנטיגולד? – פוטנציאל להיות גולד. אפילו פלטינום.
Big Mouth
