ב-2004 זה נשמע טרנד שכובש את תעשיית הפופ. סינגר סונגרייטרים דואבים משמיעים וידויי אהבה נואשים נורא משכנעים. בלעז יש לזה הגדרה קולעת: Heartfelt Song. ג'יימס בלאנט הזכיר לי את דמיין רייס בטונים הרגשניים שלו.
בלאנט חיבר שירים בעודו משרת בצבא הבריטי שנמצא באזור קוסובו, בוסניה. רובה התחלף בגיטרה. מטעני הרגש נפרקים בעשרת השירים, רובם קודרים, מעידים על רגישות גבוהה. בלאנט יצר אלבום רוק, קול פלסטו מלא הנשמה שמצליח לתרגם רגש בעוצמות גבוהות ומשכנע בתחושות אמת. המוסיקה היא פופ מלודי להפליא בעיבודים מאופקים.
. זו הפתעה גדולה שבעשור הראשון של האלפיים, חוזרים לסגנון היצירה האישית של השבעים במתכונת הנקייה ביותר, פסנתר וגיטרה, ז’אנר הסינגר-סונגרייטר האותנטי. מילים, קול ומלודיה שמתחברים לאלבום מרגש בהחלט. איך לומר בשפתנו: "סו טאצ’ינגלי הונסט" כלומר אלבום שאי אפשר להימנע ממנו.
James Blunt – You're Beautiful
James Blunt – Goodbye My Lover
