לפי הראיון עם נועה קירל ב-12, אכן אין לה דקה לנשום. ההורים דואגים שהפנתרה שלהם תשמור על הבריאות? הכסף והפרסום יענו על הכל. השיר שאתם שומעים כאן הוא פרסומת לחברת המשקאות הגדולה. הביקורת הזו אינה על פרסומת, אלא על האינסטנט מוסיקה שקירל ממשיכה לעשות. היא פחות זמרת ויותר חלק ממוצר. המילים – הבל הבלים. פנתרה שמנתרה. לא מאמין למילה מהטקסט המופרך הזה.
מצד שני אנשי תעשיית המוזיקה עובדים איתה לפי אופנות ומגמות בז'אנר ה-EDM גם מחברים לטרנד הלטינו. דאגו לה לפופ מהוקצע מא' עד ת', אבל מהסוג שמקנה לה לא יותר ממקום באיזה אוסף דאנס של להיטים עכשוויים. קצבי, מלודי אבל שטוח וחסר נשמה. לקירל אין זמן לחשוב על "נשמה" ועל תכנים שנוגעים בה באמת. היא משמשת כלי בידי תעשיה, שיודעת לחבר את כישוריה למוצר מושקע ויקר, המשודרג בקליפים רמה ליגת על.
זו שעתה של נועה קירל להטיל ביצי זהב, כי היא מגיעה למופע פארק הולכת לייצג את ישראל באירוויזיון. השיר הזה הוא חלק ממגמת התיעוש שלה, שבה היא אינה עושה שום שיקול אמנותי, ומוציאה אותו כפרסומת למשקה. המבחן הגדול שלה יהיה כשכל הרעש ייגמר, והיא תצטרך להראות שהיא אינה בועת מסחור שעלולה להתפוצץ בשניה.
נועה קירל פנתרה
בית א:
פנסים דולקים עלי בלילה/ כל העיניים עליי, כל העיניים עליי (אני פנתרה)
עדיין ממשיכה לעלות למעלה/ אל תגידו לי די, רק אל תגידו לי די די די
יצאתי עם שיניים חשופות – נושכת/ בוא תביא לי אלף אריות – טורפת
מוזמנים לבדוק ת׳קבלות – מוכרת/ כל העיניים עלי
ואיך אנ'לא אוהבת מוסכמות – שוברת/ וכמה שישימו לי גבולות – עוברת
וכל מה שעושים אני עושה – אחרת/ רק אל תגידו לי די
פזמון:
כל היום אני בכל מקום/ אין דקה לנשום, אין דקה לנשום
בלילות אנ'לא רוצה לחלום/ אני רוצה לטעום, אני רוצה לטעום
הוק:
אני פנתרה/ אני ערה וכולם ישנים/הם אומרים שאני מוזרה
אני אומרת שהם רגילים
חגורה שחורה/ אל תלמדו אותי תרגילים
אני נולדתי ככה אשכרה/ והיום כבר כולם יודעים/ אני פנתרה
בית ב':
כשאני נותנת ת'סימן/ כל העיניים עלי/ רק אל תגידו לי די די די
כולם מדברים אני עושה בשקט/ ואם זה לא בא לי טוב אני מוחקת
שמה ת'מעיל המנומר – שואגת/ רק אל תגידו לי די
פזמון:
כל היום אני בכל מקום/ אין דקה לנשום, אין דקה לנשום
