קיץ 1986, איצטדיון וומבלי. 2 הופעות סולד אאוט. המצלמות של הבמאי גווין טיילור נמצאות בכל נקודה. גם באוויר. הג’קט הצהוב של פרדי מרקורי משתלט על המסך. וכשהוא יתחיל להזיע, יתחלף הג’קט לגופיה לבנה. בראיין מיי נותן סולואים קצת מגלומניים של חמש-שש דקות. . רוג’ר טיילור מתופף רוק בכול אבריו. אנחנו בקונצרט שהמילים גדול-מן-החיים לא גדולות עליו. מרקורי אהב את המלודרמה. הלך עם זה עד הסוף. גם הוא כנראה לא האמין שזוהי הופעתו האחרונה באיצטדיון הזה.
זהו פרוייקט עריכה משתי ההופעות הנחשבות הטובות ביותר של פרדי מרקורי וקווין, תוצאה של רימסטרינג דיגיטלי בכל הפורמטים (דולבי דיגיטל, גם DTS, גם סטריאו) מרקורי מתגלה כפרפורמר איצטדיונים מול 80,000 איש. כל הלהיטים מגיעים מ"קיינד אופ מג’יק", "איי וונט טו ברייק פרי", "רפסודיה", "ווי וויל רוק יו", "ווי אר דה צ’מפיונס" "רדיו גה גה", "אנדר פרשר".
אחרי מותו עשו ממנו מלך. אבל מעולם לא נאמר על פרדי מרקורי שהוא היה ’המלך השני’. לאלביס לא קמו יורשים. אבל ההיסטוריה של הרוק כבר קשרה למרקורי כמה כתרים שנמנעו ממנו בחייו.. פרדי מותח את מיתרי הגרון עד הבטן. טנור שמממריא וממריא. הצעקה היא חלק מהתאטרון, מהשואו. מרקורי והגיטריסטים מאחור יודעים איך להפוך את הרוקנ’רול לאופרת רוק מרתקת. להימנוני איצטדיונים. "אלהים יודע שהתאהבתי", זועק מרקורי ב"אני רוצה להשתחרר", והביצוע גדול בשלושה מספרים על מתכון הפופ הפשוט הזה.
ואז מגיע   "מי רוצה לחיות לנצח?", אחד הביצועים היותר מלנכוליים באופרה של מרקורי, שמקבל מימד כמעט אלגי-אירוני אחרי מותו. וכמובן – "אנחנו האלופים".
בנוסף להופעה השלמה הנמשכת כשעתיים, מקבלים בדיסק השני הרבה דוקומנטציה כולל שני ראיונות שנעשו השנה עם בראיין מיי ורוג’ר טיילור, גם מאחורי הקלעים של החזרות, וגם צילומי ההריסה של אצטדיון וומבלי הישן כאיזה מטפורה לתקופה שאיננה. מה שפורמט ה-VHS לא הצליח להעניק, עושה ה-DVD. לאוהבי הופעות חיות באיצטדיונים: מה ש"קווין" עשתה אז לפני 17 שנה היתה אוניברסיטה ללייב שאו, והדיסק הזה הוא תזכורת (כולל ספרון מרהיב) לצמד הופעות שהמושג "הסטוריות" לא גדול עליהן.

A Kind Of Magic

Bohemian Rhapsody