שלומי שבן הוא הברמן. אביב גפן הוא הניצוד על הבר על ידי מישהי, מעריצה לשעבר, "ילדת אור הירח", שרוצה להתחיל איתו בתירוץ שהיא ובעלה "כבר לא מסתדרים". כל האוונטה בבר – לעורר בעיה: לו כבר אין חשק לסטוצים ולכל הבלגן שכרוך בבגידות וכו'. הקיצר – "רומן" חדש ממנו והלאה. אגב, המילה "רומן" משמשת עדיין לקשר מחוץ למסגרת זוגית מחייבת?
לעצם העניין מה רצה גפן? שנזדהה אתו במאבקו האישי לדלג על רומנים מזדמנים, כי אין לו כוח וראש לרומן חדש, ובמילים פשוטות – זה הסיפור שלו נכון לעכשיו?! חיים קשים? לא מיוחד, לא מעניין, לא מקורי.
המוסיקה – פולק סיפורי סטייל מיושן, קו מלודי פונקציונאלי, קצב טיפוסי לז'אנר הזה, שירת רגש שלא גרמה לי להשתתף בצערו בסיפור הזה, כאילו זה בנפשו נכון לעכשיו.
אביב גפן זמן לרומן במאי: אביב גפן צלם: אייל בן יעיש
יושב עם סיגריה וויסקי ביד
מדבר עם הברמן שלומד קצת משחק
הוא עובד על תסריט שכתב עם חבר מאוסטרליה
מרחוק יש אחת עם מבט ממהר
היא נראית לי לבד אין לה חבר
הברמן קורץ לי
כאילו אני לא הבנתי
היא ניגשת אליי ואני מנסה להתחמק להזיז ת'כיסא
אין לי זמן לרומן נסיעות עד העיר לילה לבן
שקרים מתגלים עם האור כשמגיע הבוקר
אין לי ראש לכתוב ולמחוק להוריד במקלחת בושם מתוק
לשכוח אותך ולהתחיל לזכור מישהי אחרת
אני ילדת אור ירח יש לי שני ילדים אני איתך כבר מצמח יואו כמה שנים
אני גרה במושב אבל אין על העיר
אתה יודע בעלי ואני כבר לא מסתדרים
וזה יקר עורכי דין הם חבורת גנבים
אבל אין לי זמן לרומן נסיעות עד העיר לילה לבן
שקרים מתגלים עם האור כשמגיע הבוקר
אין לי ראש לכתוב ולמחוק להוריד במקלחת בושם מתוק
לשכוח אותך ולהתחיל לזכור מישהי אחרת
אני בדרך הביתה עייף ומותש העיר מתרוקנת מחר יום חדש
אף פעם לא אהבתי את העיר הזאת
