שי משולם (47)  חלה לפני 17 שנה במחלת ALS,  מחלת ניוון שרירים  חשוכת מרפא, כשהיה בעיצומם של של תכניות וחלומות גדולים. המחלה הגבילה את תפקודו ופגעה ביכולת הנגינה שלו כגיטריסט ומתופף. עם כל  הכאב והחלל הגדול שנוצר, גדל הצורך ביצירה ורצון להשאיר זיכרון למשפחה באמצעות  מילים ומנגינה.
התסכול והצורך לצעוק ולספר על עולם שמשתנה לנגד עיניו בזמן שקולו נחלש, הדיבור משתנה והזמן דוחק – הולידו תהליך של יצירה, שאליה הצטרף תחילה שי משה משה, מוסיקאי ומפיק.  החיבור בין השניים הצית הוליד תחילתה של יצירה שהתפתחה לה"סוף או התחלה – הפרויקט של שי משולם". דרך "הדסטארט" גייס משולם חברים ואנשים שתמכו בפרויקט.
הזמן לא עבד לטובתו של שי משולם שהחל לאבד את יכולת הדיבור, וכמובן גם יכולת השירה, מה שהוביל להחלטה אומנותית לגייס קולות מוכרים לבצע את היצירות, ביניהם .פיטר רוט, אריאל זילבר, אהוד בנאי, ברי סחרוף, ארז לב ארי, אוהד שרגאי, מרגנית שעיה, תום פטרובר, קובי אפללו, אורית שחף מ"היהודים" ,אמיר דדון, יוני רכטר ונורית גלרון,
חמש שנים אחרי, שי משולם כבר נמצא בפרויקט השלישי שלו, יוצא עם שיר חדש בהשתתפות רונית שחר – "מכאן לשם", שיר שנולד מתוך ההבנה הזו – שלא היעד הוא שמשנה, אלא הדרך. המרוץ אחרי מה שנראה כמו הצלחה ,התפיסה הפסיכולוגית הזו היא אינסופית, ושבסוף – אחרי הכול – האושר האמיתי אף פעם לא נמצא שם. הוא תמיד כאן אך האדם צריך לעשות את כל הסיבוב על מנת להבין
החיבור של שי משולם עם רונית שחר התחיל כבר בפרויקט הראשון, בשיר "ציפור הדרור". מאז, היה לו ברור שהמפגש הזה חייב לקרות שוב. משהו בקול שלה, בלחנים, בגישה שלה לטקסטים, הרגיש לו קרוב – כאילו היא מצליחה לקחת מילים ולתת להן חיים, בדיוק כמו שהוא רוצה לשיר הזה ובאופן כללי לכל הפרויקט .

"מכאן לשם" הוא לא רק שיר – הוא פרידה, הוא צוואה מוזיקלית מתוך תחושה של סוף סיפוק והשלמה , הוא המסר שמבקש לעצור לרגע את המרוץ ולשאול – למה בעצם?" כשהיינו ילדים, חלמנו להיות גדולים, שהתבגרנו, חלמנו על הצלחה, כסף, תהילה. כי בנו התפיסה שדברים אלו יניבו שמחה ואושר אך אף אחד לא חלם פשוט להיות שמח. אולי כי ההבנה הזו מגיעה רק בסוף – האושר לא מחכה לנו שם, הוא היה כאן כל הזמן.

קיים הבדל בין אמונה שהיא תחושה שמשהו יתרחש, לבין תקווה שהיא עצם השאיפה לטוב, בלי נגיעה של המציאות והריאליות: "גם כשנראה שאפסו הסיכויים – לא מתה התקווה". "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים". בתקווה מתגלמת השאיפה של האדם לעולם אחר – טוב או שונה. את "התקווה" ביצע איתו אהוד בנאי. 

יוני רכטר הלחין עבור הפרויקט את "הממשיך לנגן" ונורית גלרון בצעה. החיבור עושה חסד עם השיר, השאיר אותו בקווי מתאר ראשוניים שיש בהם תמימות יפה לא באוריינטציה של מה שמוכר כשיר ילדים. הצליל של "הממשיך לנגן" מכיל את התובנה של שי משולם שיוצאת מהלב הפגוע ופותח בו את קול "הזמר השותק".
שי משולם: "התחלתי לראות את החיים ואת העולם מבחוץ. פתאום התגלה עולם אחר, ובראשי עלו אין סוף תובנות. החושך הפך לאור, ובתוך האור האנשים סביבי נראו כצבא הכי חזק בעולם. הבנתי שהנוכחות שלי ושימוש דוגמה נותנת לילדים שלי למשפחתי לאנשים סביבי המון.  קיבלתי. אני לא נלחם. הליכון, כסא גלגלים, מטפל שמקלח אותי, מצחצח לי שיניים, מאכיל אותי. מבחוץ זה נראה נורא, אבל משהו בי הרגיש מלך".
ברי סחרוף הצטרף לפרויקט של משולם בשיר "בי רוגש ונסער" ברי סחרוף, שיר על אהבה ללא תנאי, זו שממשיכה להתקיים כנגד כל הסיכויים, חולפת על פני כל המכשולים. אצל שי  היצירה מגלמת את האמונה והתקווה גם יחד

כיום מחובר למכונת הנשמה, ממשיך לכתוב וליצור. הפרויקט החדש של שי משולם כולל ארבעה שירים, שאת כולם הלחינה רונית שחר, שמבצעת אותם באותה רגישות עמוקה שמזוהה איתה. ההפקה המוזיקלית שלה ושל קובי ויטמן הופכת את השירים למסע אמיתי, כזה שלא מחפש להרשים – אלא פשוט לספר סיפור.ֿֿֿ

רונית שחר "מכאן לשם" שיר נושא מתוך הפרויקט של שי משולם מארח

.

יוני רכטר ונורית גלרון "שיר ילדים" מתוך הפרוייקט של שי משולם

ארז לב ארי "לא מובן מאליו" מתוך הפרויקט של שי משולם "אותו דבר"

צילומים: אילן ספירא

שי משולם פייסבוק