זה כנראה לא היה מתוכנן, אביגדור קהלני מדליק משואה בטקס הממלכתי ביום העצמאות, ובמקביל יוצא שיר שכתב ללחן של נורית הירש בביצוע יהורם גאון. קהלני מעמיד אימי המלחמה (אש, אדמה רועדת, נופלים) מול יופיו של הנוף (העמק הירוק). קונטרסט מוכר. איפה אנחנו? ז'אנר, יורים, מתרפקים ושרים. שירים שנולדו מתוך הקרב, האש והתופת. אנחנו כבר לא נמצאים בעידן ההוא: את הקרבות ההרואיים מהשירים ההם ("גבעת התחמושת", "באב אל וואד", "שארם א שייח", "הכותל") החליפו הרהורים אישיים שבין אדם למלחמתו ("כאב של לוחמים", "חייל של אהבה"). את המארשים המרשימים החליפו אקורדים מינוריים צנועים וקודרים.
מי ששמעה איתי את המוסיקה, אמרה מיד: צריך לחבר לשיר ריקוד עם. הוא ממש מתחנן. הדברים נאמרו לפני שקראתי את הדף לעיתונות שצורף לשיר, לפיו מדובר שירים לריקודי עם בכוריאוגרפיה של שלמה ממן, כוריאוגרף ויוצר ריקודים, שריקודים רבים מפרי יצירתו הפכו לנכס צאן ברזל בפולקלור הישראלי.
מילים פשוטות: השיר תפור לז'אנר הישן. המוסיקה מתאימה ליהורם גאון ככפפה ליד. אם דוגמא לשירים המזוהים עם המבצעים שלהם – זה השיר הזה. אם לא גאון – מי ישיר שיר כזה? ילך טוב גם הדלקת המשואה. יצטרף לרשימת שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, אם הייתה כזו.
נ.ב: הערה לכותב המילים: הייתי הופך את סדר המילים במשפט "יום חדש שבא ואתו קרני זריחה" ל "קרני הזריחה באו ואיתם יום חדש". הגיוני יותר, לא?
אביגדור קהלני ויהורם גאון מה ירוק העמק
הנה רגליי פוסעות אל עמק הדמעות/ בין סלעי בזלת שאדמו מלהבות
האדמה שם רעדה מכובד הפלדה/ והאש שלא מצאה מנוח לעצמה
היינו שם כמו סלע והם כחול הים/ נערים שאך בגרו פלדה היה גופם
מה ירוק העמק מה אדום הדובדבן/ רוח מרחפת משכיחה פצעי הזמן
מה ירוק העמק/ היכן אותם שמות/ מה ירוק העמק/נותרו הזכרונות
ימים של אש/ עם תקוות וחלומות
יום חדש שבא ואתו קרני זריחה/ ואין איש יודע אם יגיע לשקיעה
הם לחמו כאיש אחד לרגע לא לבד/ זה בזה בוטחים הפכו לגוף אחד
ראיתי שם כוכב מביט אל תוך עיני/ ואורו קטן גדול חזק מתפילותיי
מה ירוק העמק מה אדום הדובדבן/ רוח מרחפת משכיחה פצעי הזמן
מה ירוק העמק/ היכן אותם שמות/ מה ירוק העמק
נותרו הזכרונות/ ימים של אש/ עם תקוות וחלומות
