אביתר בנאי עומד על נייר

אביתר בנאי עומד על נייר

אביתר בנאי: "כשהכול טוב, אני מרגיש שאני שוכח"

הד-ארצי
4/5

מה זה פקק תנועה לפי אביתר בנאי? זהו מצב של להיתקע בתהליך הכתיבה, כאשר הרצון לדייק במילים הוא שמבאס. "כשהכול טוב, אני מרגיש שאני שוכח". אחרי 14 שירים חדשים, אתה מרגיש כי ניסית לצלוח את זרם המחשבות-שירים שלו, אלא שבדרך פה ושם כמעט טבעת. לאן פניו מועדות כשהוא "נוסע במונית לא זוכר את הכתובת" ומהי כוונת המטפורה "להדליק את השמש בצחוק ובבכי".

גיל סמטנה שעיבד, העניק להתפתלות הטקסטואלית-מלודית שלו עיבודים לא שגרתיים באוריינטציה קלאסית. ערך מוסף של ממש. בקצה מנהרת העיצבון שלו, מגלים פה ושם פתחי אור, כמו בשיר מחויך משהו "שוב אני לבד" במקצב עליז שנוטה לרגאיי. בד"כ בנאי מנסה לתרגם תחושות עומק, חלומות ומטפורות לצלילים. השיר "בבית" ("מרוב פנטזיות, אין מציאות") לוקח לסיטואציה שנותרת בחלקתו האישית ההזויה ואינה עוברת במקרה שלי לחלקת המאזין. "טיפה של אור" נשאר כפאזל לא מתחבר שיש בו חלום על ילדים שישנים באהל בסלון, תקווה לירח בים שיעזור לסלק את החושך ושאלה "את מי אתה אוהב".

הוא מכניס שיר של רחל המשוררת "כה ציפיתי ליום והגיע" בקצב רוק. למה רוק?  דווקא העיבודים הקלאסיים-אקוסטייים הם המיוחדים בשני שירים, הטובים ביותר לטעמי באלבום: "את שקט" שעמיר לב שותף בכתיבתו, שיר שאומר: אני רוצה אותה במצב לא קיים, בנקודה שמתחיל בה היופי. והמוצלח ביותר – "המון אנשים", מילים של אתגר קרת שמחדד תסכול: "המון אנשים דומים לי/ רק לך אף אחת לא דומה", בעיבוד מורכב ואימפרסיוניסטי לכלי מיתר שנוגע בליבת השיר בפרשנות לירית יפה. חבל שאין עוד שניים שלושה כאלה באלבום. בסך הכול, במהות, אביתר נשאר יהלום כזה לא מלוטש, אבל נדיר ומאתגר ומלא רגעי קסם. 

וידיאו: 1. תחרות כלבים 2. מתנות

*** עומד על נייר הוא אלבומו השלישי של  אביתר בנאי. במהלך ארבע השנים שעבד על האלבום התקרב אל המסורת, שינוי רוחני שהתבטא בתמונת העטיפה, בה הוא מצולם חבוש כיפה גדולה.  הסינגל הראשון מתוך האלבום, היה "תחרות כלבים", שיר ראשון של בנאי לאחר שש שנות שתיקה. סינגלים נוספים מהאלבום היו "מתנות", "פקק תנועה" ו"שוב אני לבד". זהו אלבום שהוקלט בעבודה אטית ומחושבת במשך חמש שנים עם המוסיקאי גיל סמטנה וחבורה מגוונת של חברים ונגנים, ביניהם חברו לדרך המעבד צח דרורי, אמיר צורף ומוטי ביקובסקי, שניגנו בגיטרה חשמלית, ושדרן הרדיו והמוסיקאי גל אפלרויט, חבר ההרכב "מוסיקת המקרה", שניגן באלבום בגיטרה אקוסטית. להפקת השירה אחראית הזמרת סיוון שביט.
בנאי אמר על האלבום: "הוא מעין סגירת מעגל, ופתיחת מעגל חדש. הוא מסכם עשר שנות עצמאות עבורי ופותח דרך חדשה, של אמונה בחיים, אמונה בעצמי, ויצירה ממקום שלם יותר".

אביתר בנאי – אתר הבית

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

3 תגובות

  1. המשך…

    "נוסע במונית, לא זוכר את הכתובת
    כל כך הרבה זמן בחושך
    היאוש, הבשר, הגאווה
    אויבים גדולים שאני טפחתי
    להדליק את השמש
    בצחוק ובכי ובמנגינה
    אני כבר מגיע, אני כבר נמצא"

    "נוסע במונית, לא זוכר את הכתובת" – אובד, תועה בדרכים, מנסה להגיע לתכלית, למשמעות, ליעד האמיתי, (אולי הביתה), אבל לא מוצא בתוך עצמו מה הוא והיכן הוא.

    "היאוש, הבשר, הגאווה [הם] אויבים גדולים שאני טפחתי".

    "להדליק את השמש בצחוק ובכי ובמנגינה" – הנסיון שלו מתוך החושך ("כל כך הרבה זמן בחושך") להביא את האור באמצעות החוויה הרגשית והמוסיקה.

    מכאן אפשר להמשיך לבד.

  2. מנסה לעזור בפענוח…

    "תחרות כלבים
    רצים במעגל
    עיניים רעבות
    דיבור מרומז

    בנעלים היפות
    אני רץ יחף
    חלומות עמוקים
    אני מגיע ראשון"

    החלק הראשון מתאר מציאות חברתית, מציאות אנושית חומרנית, יצרית, ריקה ונואשת, שהוא (ורובנו) חיים בתוכה. החלק השני מורכב מפרדוקסים לכאורה, שחושפים את האשליה. הוא בנעליים יפות, אבל בעצם יחף. חלומות עמוקים זה ניגוד או אמירה צינית על השאיפה למקום הראשון בתחרות כלבים (ומתנצלת בפני הכלבים, אבל זו לא אני כתבתי). אבל הפרדוקס הכי חזק ומשמעותי נמצא במקום אחר – בתחרות הכלבים הזו רצים, כאמור, במעגל, אז איך אפשר להגיע ראשון? זה הישג שהוא אשליה. הוא בעצם לא יכול להגיע לשומקום כי המירוץ הזה הוא חסר תכלית ומשמעות.

    המשך מיד…

  3. הלוואי והוא יתעלם לחלוטין ממה שאנשים כמוך כותבים.

    ואני ממליץ לך לעבור לדברים קצת יותר קלים,
    כי אם אתה לא מבין על איזה תחרות כלבים הוא מדבר, ולמה הוא נוסע במונית ולא זוכר את הכתובת…
    אז אתה גם לעולם לא תבין.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות