השיר הושמע ברדיו עוד לפני שיצא אלבומו הראשון של אביתר בנאי. ניצנים ראשונים של יוצר מקורי שמביע כאב וסערת נפש בהתערטלות נפשית אדירה השנה – 1997. בשיר הראשון שחשף אותו לעולם אביתר בנאי שר על עצמו, חושף רחמים עצמיים, כואב אבל רוצה להכאיב לה כי העולם הכאיב לו. האלימות היא חלק מהעניין, שכל העולם ילך לעזאזל, העיקר שתרצה אותו בחזרה. העיקר שתכאיבי לו שוב. הקול הדואב, הנגינה הנקישתית בפסנתר משדרים את עוצמת הדיכאון. המסוכם בשורה האלמותית – "אני לא יודע להיות שמח גם לא להיות עצוב".
הדיכאון כקהות חושים שהאדם לא מסוגל להתמודד איתה. בור עמוק, שאין בו רגשות ברורים אלא רק סבל שאין לו תשובה אמיתית. מילים לא ייטיבו לתאר. המוסיקה משרטטת בקו מלודי בטון נשמה מרטיטים את עוצמת הדכדוך. להקשיב לא רק כדי להבין. תנו לרגש להלך. רק הבנה לא תספיק.
אביתר בנאי נמצא היום במקום אחר מזה שהיה בו כשכתב את השיר, האם העולם שבו בחר נתן לו תשובות ושקט? מצד שני: האמת שהייתה שם נכונה לכל אדם שחווה משבר.
כמה אלימות כמה עצבים/ באיזה רחמים גדולים אני/ מפנק אותי
כולם סובלים מאהבה מאוד/ תתחנני אלי היום בלילה/ תבכי עלי הרבה.
כמה שקשה אני תמיד מרגיש/ שזה עוד כלום שיש הרבה/ יותר נמוך
אני נבהל ובורח/ אני לא יודע להיות שמח/ גם לא להיות עצוב
עולם קשוח/ אני יכול עליו/ רק עם כוח/ רק בבעיטות למוח
שישרף הכל בלחש/ תתחנני אלי/ תתחנני אלי
עולם קשוח/ אני יכול עליו/ לך על כוח/ לך על בעיטות למוח
שישרף הכל בלחש/ תתחנני אלי/ תתחנני אלי
לחלון שלך הייתי מנגן/ עם גיטרה ופרחים/ דמעות וגשם
אביתר בנאי תתחנני אלי
"תתחנני אלי" בארבי אוגוסט 2022
