אברהם טל – הבה נגילה

שירו של אברהם טל נשמע כביטוי של ניסיון קולקטיבי בישראל למצוא נחמה, אמונה ותקווה בתוך תקופה של כאב לאומי עמוק

אוקטובר 24, 2025

מילים ולחן: אברהם טל, פאר טסי, איתן דרמון, טל ״טליסמאן״ בן נון עיבוד והפקה מוזיקלית: גלעד ״Marko" מרקוביץ׳, טל ״טליסמאן״ בן נון

 4.5/5

שירו של אברהם טל נשמע כביטוי של ניסיון קולקטיבי בישראל למצוא נחמה, אמונה ותקווה בתוך תקופה של כאב לאומי עמוק. טל לוקח את המשפט "הבה נגילה ונשמחה" – ביטוי יהודי מסורתי של שמחה, שורשיות וקהילתיות – והופך אותו לתפילה עדינה שמבקשת לא שמחה מתוך קלות דעת, אלא שמחה כבחירה רוחנית בתוך החושך.
"אתה מרים את הראש לשמיים יפים / המנגינה תנגן / עפיפונים עוד עפים עם הרוח / וכולם מחפשים מקום" – השיר נפתח בתמונה שקטה, כמעט תמימה – השמיים, המנגינה, עפיפונים – אבל תחתיה יש תחושת חוסר יציבות וחיפוש אחר ביטחון ("כולם מחפשים מקום"). אפשר לראות בכך רמז למציאות שאחרי המלחמה: השמים היפים הם אותו רקע טבעי ויציב, אבל האדם איבד את תחושת הבית, את המקום הבטוח.
"שואלים אותי איך אני נרדם בלילות / שאלת המיליון כמו עוד מיליון שאלות / שאני מפחד כבר לשאול את עצמי" – זו מציאות של הפוסט־טראומה – השאלות הבלתי־נענות, הפחדים הפנימיים. טל מנסח את מה שרבים הרגישו: חוסר מנוחה נפשי, עייפות רגשית, פחד להישיר מבט לתוך הכאב.
"הבה נגילה ונשמחה / כשהאור שוב מגרש ת'חושך / אז אני יודע שניצחתי" – "הבה נגילה", ביטוי של שמחה יהודית עתיקה, מתמלא כאן במשמעות חדשה: לא שמחה של חגיגה אלא שמחה של הישרדות, של אמונה באור אחרי החושך. ה"אור שמגרש את החושך" מקבל משמעות רוחנית־לאומית: החזרה אל החיים, אל התקווה, היא עצמה ניצחון.
"תדעי שבשבילך אני נשארתי" – השורה הזו מוסיפה ממד של אהבה אישית ואנושית – ייתכן שכוונתה לבת זוג, אך גם אפשר לקרוא אותה כהצהרה אל הארץ, אל העם, או אפילו אל החיים עצמם. "נשארתי" הוא ביטוי לעמידה, להיאחזות, להמשכיות. זה רמז עמוק לרוח הישראלית שלא נשברת.
"אל תדאגי לי זה רק יום ארוך / תמיד נישאר יש על מי פה לסמוך" – טל עובר בטון מפויס, מבקש להרגיע, לשדר אמונה בקולקטיב – "יש על מי פה לסמוך" מבטא תחושת ערבות הדדית, שהיא אחד מהערכים שעלו בעוצמה מאז השבעה באוקטובר: תחושת האחדות, ההתנדבות, והחיבור בין אנשים.
"כמו שמש לזרוח / כמו ים להישטף / כשכבר אין לך כוח / גם לצרוח זה כיף / כמו אחים ונשב פה כתף אל כתף" הטבע כמטאפורה לריפוי. השמש והים מסמלים את המחזוריות, את היכולת לקום מחדש. אפילו חוסר הכוח הופך לשחרור – “גם לצרוח זה כיף” – ביטוי של קתרזיס.. השורה “כמו אחים ונשב פה כתף אל כתף” חוזרת אל הליבה הקהילתית – האחדות והנחמה ההדדית.
המוסיקה המינורית נשמעת תפילה חילונית־ישראלית של נחמה ועמידה, שנולדה מתוך הטראומה הלאומית של אוקטובר 2023. היא משלבת בין כאב אישי, תקווה קהילתית ואמונה באור, ומציעה שמחה לא כרגש חולף אלא כעמדה מוסרית ורוחנית. טל בטון מתכוון, בשירת נשמה,בליווי יפהפה של גיטרה אקוסטית, מצליח לגעת בלב הקולקטיב הישראלי — להודות בכאב, אך לבחור בשמחה כדרך להחלים ולנצח.