בקליפ זהו חצי פרצוף שמקונן סיפור אישי. אברהם טל חצוי, שר כאב וגם עושה חשבון נפש. אין שלם מלב שבור, אמר הרבי מנחם מנדל מקוצק, ואני מוצא את השבור והשלם אצל  טל בניסיון לשזור את החלקים בסיפור שלו לשלם חדש. ב"אני הולך ושב אלי" קיימת המהות של הפערים בין האידיאל ושברו, בין הגוף לנשמה, בינו לבינו, בינו לזולתו. המנגינות שעולות – הם שמצילות, באמצעותן הוא שב לעצמו.
הטון הגבוה חובר לסולם מינורי, והחיבור מייצר סייסמוגרף רגשי. השירה נשמעת כמו תפילה, ניסיון לחבור למקום נעלה ממנו. לעומת זאת, קטע הראפ בדיבור המהיר הוא תיעוד מרציונאלי של מה שעבר עליו – אלמנט של מודעות חשופה שמתווסף לטון התוגה. השכלי והרגשי חוברים לתמונת מצב אותנטית של הדובר. אברהם טל אינו חותר כאן ללהיט הבא שלו, אלא להתמודדות אמת מול עצמו, והוא נשמע כאן הכי קרוב לעצמו.

חוזר לכל אותם רגעים/ בגינה שותל עצים/ כבר לא אראה אותם גדלים
לא יודע מה יהיה עכשיו/ ראיתי 50 שנה קדימה/ את החיים עוברים
הלב זעק/ עכשיו יוצא לדרכים
ובלילות המחשבות נעלמות בגלים/ אני הולך הולך ושב אליי
עולות עולות המנגינות/ נגמרות המילים/ אני הולך הולך ושב אליי
כמה פעמים שישבתי בצד וראיתי את הכל חולף
ניסיתי לקיים איזו אידיליה, נותרתי גמור ועייף
מלחמות עד אינסוף בתוכי בין הגוף לנשמה, בין הלב לכמיהה
היענות לקריאה/ לשקט מופתי/ לזמן אמיתי ביני לביני
לוקח לי זמן להכיר את הלבד/ לא לפחד להיתקל בריקנות שמציפה אותי
גורמת לי לברוח מעצמי/ מראה לי את הבור שבתוכי
אני יודע שעזבתי בית/ אני יודע ששברתי לב
אני נגנב מלקלוט כמה הכאבתי למי שאני הכי אוהב
ובלילות המחשבות נעלמות בגלים/ אני הולך הולך ושב אליי
עולות עולות המנגינות נגמרות המילים/ אני הולך הולך ושב אליי