אדם גורליצקי רוצה להאמין ש"לסיפור הזה יכול להיות סופטוב". המשפט אקראי. האם הוא מתכוון ל"סיפור" האישי ("אני כבר חצי מת/ אבל גם חצי חי"), הלאומי, סוף המלחמות, ביאת המשיח, איזשהו סופטוב כללי? יחסי? כל התשובות נכונות? עד אז "תכתוב לאט בשקט" גם "תלך בין הטיפות לאט בשקט". בגדול הבנאדם רוצה להאמין שיהיה טוב, אבל נזהר לטפח אשליות. "סופטוב" בגדול הוא אוטופיה, כי הטוב האבסולוטי לא ישלוט ביקום. המשפט – "תמיד בחושך קצת קשה להאמין" נשמע אף הוא כחלק מהסקפטיות של ההקשר הכללי של השיר.
השיר נפתח בסימפול מואץ של השיר "הימים האחרים" של להקת פיקוד מרכז משנת 1970, שיר תקווה לשלום שלאחר מלחמה שהלחין דובי זלצר לפי מקאמה של חיים חפר. לפחות במנגינה ובטון – חשים שאדם גורליצקי רוצה להאמין במשהו שהוא עדיין לא הגדיר לעצמו. המנגינה והעיבוד לא יותר מאשר מנעימים את ההאזנה בקו מיינסטרימי פשוט, ובסך הכל זה אינו השיר שאדם גורליצקי יציג כפריצת הדרך הגדולה בתיק העבודות שלו.
קליפ: במאית – לליב סיון' אנימציה ואפטר- הדס כהן
רוצה להאמין / שלסיפור הזה יכול להיות סופטוב
ושכולנו גם נצפה בו בקרוב / אבל בינתיים
תכתוב את השורות לאט בשקט / ובין המחיקות נמצאת גם האמת שלך
איך / עוד לא הגיעו הימים האחרים / ותמיד
תמיד בחושך קצת קשה להאמין / עוד מעט
השמיים יידלקו / אולי / אני כבר חצי מת אבל גם חצי חי
השמיים יחייכו אליי
רוצה להאמין / שלסיפור הזה יכול להיות סופטוב
ושכולנו גם נצפה בו בקרוב / אבל בינתיים
תלך בין הטיפות לאט בשקט / ברווח בין הצעקות
נמצא הקול שלך
