קחו את אהוד בנאי, סלקו ממנו גיטרות חשמליות ותופים, חברו לרביעיית מיתרים ופסנתר בעיבודים חדשים. שמעתי שני דיסקים: הייתה הרגשה כאילו בנאי נמצא בתוך מחזמר, עובר מסצנה מוסיקלית אחת לרעותה.
קונספט חדש בעיבודים יכול לקלקל, לעורר געגוע למקור. הוא גם יכול לפתוח שיר, להאירו, להעניק לו עוצמות מחודשות. בשורה תחתונה אפשר לבשר כי הסקרנות (פתיחות) של אהוד בנאי לא רק שלא הרגה את השירים, אלא החייתה אותם מחדש.
קרו כאן לא מעט ניסים: כשאהוד בנאי שר "מלנכולי", צליל הצ'לו מעניק לשיר חיים חדשים. טון קולו וצליל ארבעת המיתרים מתמזגים. עונג המלנכולי. הנרטיב מגיע אף יותר בהיר מאשר בגרסה המקורית של השיר. ב"עיר מקלט" התזמור לכלי מיתר מתפתח, כך שהוא מעצים את הדרמה בשיר.
זה אינו אופק אחר. באופק אחר, עדיין יושב אהוד בנאי עם מאיר אריאל על דף גמרא, שר בלוז כנעני . במציאות הזו, פסטיבל הפסנתר מארח 2011 התברר כי אפשר אחרת. המוסיקה העממית לבשה על עצמה שמלה קלאסית חגיגית, התקשטה בלבוש שלכאורה זר לה, והנה מתברר, כי הוא לא רק הולם, אלא מייפה, לעיתים מעניק לשירים ערכים מוספים שלא היו בהם במקור.
הפיציקטו בנגינת המיתרים ב"מהרי נא" פשוט מייפה את השיר, המעבר ב"עיר מקלט" – הברקה גאונית של המעבד. העיבודים למיתרים פתרו בדרך כלל גם את בעיית חסורנם של התופים. ("עבודה שחורה", "היום") וגם המעבר הלירי בשילוב פסנתר ומיתרים בסיום "אודה לאל", כשלפתע משתרבב רטט קולו של אהוד בזעקה מרה-מוזרה. נגע בשמיים. עליתי איתו. למעשה, לאורך כל הדיסק נמצאתי עם בנאי בספרה אחרת, נקייה יותר, אווירה של נגיע במקומות האלה שמתחילים בצמרות העצים.
ועדיין אלה אותם שירים של אהוד בנאי. עדיין אהוד בנאי הישן והטוב. זה מה שייפה בפרויקט הזה. אהוד נשאר אהוד. ההפתעה היא שה"מזרחיות" שלו מתקשטת במערביות קלאסית כמעט בצורה חלקה, באופן שלא מורגש, שהעיבודים נכפו על השירים בגלל הקונספט.
דיסק נפלא שמעורר בי הרהורים על מוסיקה: אם כל כך טוב, אז מה עושים עכשיו? חוזרים לרוק? הזמן הוכיח כי בנאי לא בחר באופק אחר, ועדיין האלבום הזה הוא קו אופק שמשאיר אותו ואת שיריו במקום שמעניק להם אופק נפלא.
*** אהוד בנאי: "בנערותי למדתי במשך חמש שני נגינ בצ'לו אצל יעקב מנזה. מדי פעם הייתי מקשיב לחזרות שעשה עם רביעיית המיתרים שלו בסלון ביתו. לא פעם שאלתי את עצמי לאיזה כיוון המוסיקה שלי הייתה הולכת אם הייתי ממשיך עם הצ'לו.
על עמי רייס שמתי עין כשהתארחתי לראשונה אצל להק אלג'יר. היתה לי הרגשה שיום יבוא ונעשה משהו ביחד. והנה, זה הגיע – עמי רייס ורביעיית מיתרים קלאסית, ושירים על הדרך בנופים מוכרים ולא מוכרים".
נגנים: עמי רייס – פסנתר, עיבודים והפקה מוסיקלית. גליה חי – ויולה, מאיה בלזיצמן – צ'לו, חן שנהר – כינור ראשון, ניצן קנאטי – כינור שני
דיסק 1: אביא לך, מלנכולי, בלוז כנעני, נגעת בצמרות העמים, בוא הביתה, הופעת מילואים, דוד ושאול, הכוכב של מחוז גוש דן, על דרך שיר (*), אבן ספיר
דיסק 2: עיר מקלט, מהרי נא, הסביבה, הזמן והמצב (*), עבודה שחורה, היום, עיירה בדרום, עגל הזהב, אודה לאל, עד הפעם הבאה, אסתר
* שירים חדשים
אהוד בנאי באופק אחר – "כולם יודעים"
