איתי לוי לוקח טקסטים על טייס אוטומטי. עוד שיר אהבה-אכזבה אינסטנט. לוי מבין, ככל הנראה, את פשר הדיוק – 12 בלילה (למה 12?). ומה ענין ה"תל אביב" לכאן ("זה הלילות זה כל התל-אביב"). לשלישייה שהמציאה את השיר החלול הזה יש מן הסתם פרשנות, שלא ממש מסקרנת. הסיפור בטל בשישים. ה"סיפור" הוא פופ ישראלי כקונפקציית מיינסטרים. הוא לא זורם בדמו של הזמר. מה שזורם הוא מקצב האלקטרו דאנס, ההפקה השבלונית מכוונת לרחבות. מישהו חש כאן מצוקה אישית או השתתפות בצער הזמר? אנוכי – ממש לא. אל דאגה בעיבוד מנסים להשתמש כעלה תאנה, אבל השיר הולך לאיבוד. הקצב הרפטטיבי משמים אותו.
שמעתי בעבר שיחות עם איתי לוי. האבחנה היתה: אינטילגנציה רגשית ברמה גבוהה. התכונה הזו אינה מגיעה לשירים. כמבצע הוא מסלסל אפקטיבי את מתכון ה-EDM, שנשמע הלהיט הבא בנתיבי התחנות האזוריות, אבל ה"ההלכתי לאיבוד" וה"תגידי איפה את" נשמעים השטחה של סיפור.
איתי לוי 12 בלילה
הנה שוב טריקות היום התחיל והנה שוב חצות/ אנ'לא יודע שעות מתות הריח שהשארת על השמיכות
תמיד זה בא ב12 בלילה חושב אם טוב או רע לה/ תגידי לא נמאס לך לחפש פה אשמים
ב-12 בלילה כותב לי שחלאס/ תגידי מה קרה לך את יוצאת מהקווים
זה הלילות זה כל התל אביב/ זה לנסות הכל עד שיכאיב כאילו לא אכפת/ תגידי איפה את
זה השתיקות זה כל הניתוקים זוכרת איך היינו מחוקים/ על הרצפה שלך תגידי איפה את הלכת לי לאיבוד
הנה שוב צרחות מרוב עשן כבר אי אפשר לראות/ אנ'לא יודע כוסות ריקות זורקים הכל ישר למגירות
תמיד זה בא ב12 בלילה חושב אם טוב או רע לה/ תגידי לא נמאס לך לחפש פה אשמים
ב12 בלילה כותבת לי שחלאס/ תגידי מה קרה לך את יוצאת מהקווים
