"לא עזבתי את הבית/ זה הבית עזבני/ יש בי/ יש בי/ געגוע אינסופי/ למגע של גוף בגוף"
כך פותח אלון אולארצ'יק את ה-EP החדש שלו בן 7 השירים. שיר עצוב על ניכור ובדידות על מישהו שמרחף בחלל. במנגינה היפה ישתחושת געגועים נוגה אינטימית לא "אסטרונאוטית". אולארצ'יק קרוב אצל עצמו.
מי אתה אולארצ'יק ה"ילד המזדקן" של פעם ב-2024? קחו את השיר "הכי". תרצו תעודת זיהוי מינימאלית שיש בה בת ים (ולא ירושלים) ופולניה, וגם מודעות אישית למה שהוא. את מי זה מעניין, או ליתר דיוק למה חשוב לו לחשוף על הבמה? – "כי יש מקום בערב שכזה/ להיאנח, למרות שטוב לי", הוא מסיים הכי אותנטי. לא סיפור גדול מן החיים, לא דרמה, בטח לא מלודרמה, אלא אולארצ'יק בקווי המתאר המוכרים שלו. השיר המוצלח ביותר באי.פי החדש.
המוסיקה נוגה בפשטותה הסיפורית, מעובדת כמוסיקה לסרט בשילוב אלקטרוניקה וכלי מיתר קלאסיים, בעיבוד יוצרת אפילו איזשהו מתח, למרות שהשיר במהותו אינו דורש את זה. הגם שהתזמור מוסיף ממד דרמטי לסיפור שלו, אולארצ'יק נשאר בביצוע הקולי שלו הכי אולארצ'יק, לא פחות ולא יותר. עצב שיש בו חיוך. חיוך שיש בו עצב. זה יופיו – במלוא מקוריותו. מזדקן יפה.
בשיר "נמאס" שר אולארצ'יק על הטרדת קהל: "יש אחד ניגש אלי: "זוכר אותך מזה! / היית שמה טוב, היית גם רזה/ אתה מיוחד, אתה כזה כזה אחר/ למה לא רואים אותך יותר״. רוצה לומר: נמאס לולהיות האובייקט של אנשים שמתייחסים אליו כאל מוצר שאמור להצליח.. הקצב והשירה מהירים מאוד, כמעט בלי נשימה, כאילו הוא כעוס ועצבני ואין לו סבלנות למציאות הזו.
המציאות בהיבט פילוסופי הומוריסטי ("אתה חי בשביל לנוע") משהו ניבטת מהשיר "היא תמשיך גם בלעדיך". אולארצ'יק מהורהר-מדוכדך במסלול אקוסטי הרמוני נעים, אבל לא ייחודי.
"ערבה בוכייה" לוקח להתרפקות נוסטלגית של אלוזיות על שירים ישראלים ישנים: חיבור בין – "איפה הן/ הבחורות ההן/ עם ה"קוקו" והסרפן", המוכר מיהורם גאון ו"השחפים על המזח עפו" מהשיר "זוהי יפו" המזוהה עם אבי טולדנו. המוסיקה ברוח זו – רוח הרמונית נינוחה נושבת בה.
"המנגינה הזו" ממשיך קו מדוכדך משהו, על הרצון להפסיק את דרך הנדודים בחיים, לחפש שלווה ולהישאר עם מה שעדיין נותן לו אותה – המנגינה שאינה נרגעת. מעניין לשמוע מהי, כי המגינה בשיר הזה לא ממש מרגיש מנגינת חיים. "זמר" בסיום הוא חריג קצבי על מהות ה"מקצוע" הזה. שיר סרקסטי על הנושא מקושט בשירת רבים.
לא גיליתי ברוב השירים אולארצ'יק מעניין ומיוחד יותר לעומת אולארצ'יק שאני מכיר לאורך שנות הקריירה שלו. תחושה של תקליט ביניים אפילו די פושר.
צילום: מרגלית חרסונסקי
