"ככה זה להיות בנאדם" של אלמוג טבקה הוא שילוב מרתק, נוסטלגי ומחויך של בלדת סלואו קלאסית עם טקסט שנון, בגובה העיניים, הנוגע באבסורד של היומיום.
השיר נפתח בתיאורים יומיומיים וקומיים-מרירים שכל אדם יכול להזדהות איתם – החל מהמנוי לחדר הכושר שלא מנוצל ("הלכתי פעמיים, עליתי במשקל, נהיה לא קל פשוט לשים גרביים") ועד לפקקים בדרך לאולפן שבו הוא מגשים חלומות… של אחרים. הטקסט משתמש בסיטואציות האלו כדי להצביע על חוסר השלמות הבסיסי של החיים.
טבקה משלב הומור עצמי דק, כמו בדיחת הבור הידועה ("איש אחד הלך הלך נפל לבור ואז יצא ושוב נפל יותר עמוק") שמובילה לתהייה הפילוסופית-קומית: "עכשיו הזמן לצחוק, אז למה יש דמעות / אולי נכנס לי משהו לעין, אולי זה החיים כל כך יפים שבא לבכות". ההומור פועל כאן כמנגנון הישרדות שדרכו מתמודדים עם תסכולים.
בבית השני, ההשוואה בין העבר להווה ("זוכר את התיכון? התחלתי לעשן ירוק ולא הקשבתי בשיעור") מדגישה את תחושת הפספוס הקלילה. השורה "כותב שירים להמונים בסוף רק אמא שלי תגיד בפיד 'כפרה שלי מוכשר' " היא קריצה מבריקה שמורידה את האמן אל קרקע המציאות ומחברת את המאזין ישירות אל הלב.
במבט ראשון, השיר עוסק בחוסר שלמות: שום דבר לא עובד כמו שצריך, תמיד משהו מתקלקל, והחיים אינם מתיישרים עם התוכניות שלנו. מתחת לזה מסתתרת שאלה כואבת יותר: מה קורה כשהחלום שאמור להצדיק את המאמץ הופך בעצמו למקור של תסכול? הדובר רוצה להיות אמן. הוא עובד באולפן, מנגן, שר וכותב. המוזיקה אינה תחביב צדדי; היא חלק מהזהות שלו. ובכל זאת, הוא אינו יודע אם הוא מתקדם, אם הוא מגיע לאנשים או אם הוא משקיע את חייו בדבר הנכון.. זאת דילמה שאינה ייחודית לאמנים. היא נוגעת לכל מי שבנה את חייו סביב שאיפה מסוימת -קריירה, זוגיות, יצירה או הצלחה, ומגלה שהגשמת החלום אינה מבטיחה תחושת הגשמה. גם אם מגיעים אל היעד, הדרך אינה בהכרח נעשית מושלמת. תמיד יהיו פקקים, עייפות, תקלות, אכזבות וספקות. זאת הסיבה שהשיר אינו מסתיים בניצחון גדול או בהחלטה דרמטית. הוא חוזר לאותה מסקנה פשוטה: ככה זה להיות בן אדם.
לא מפני שאין טעם לחלום, אלא מפני שאסור לנו לצפות שהגשמת החלום תפטור אותנו מהיותנו בני אדם.
אנחנו יכולים לאהוב את מה שאנחנו עושים ועדיין להתעייף ממנו. אנחנו יכולים להאמין בכישרון שלנו ועדיין לפחד שאיש לא יקשיב. אנחנו יכולים להיות מוקפים באנשים ועדיין להרגיש לבד. אנחנו יכולים לראות את היופי שבחיים ולבכות דווקא בגללו. החלום אינו מבטל את האבסורד. הוא פשוט נותן לנו סיבה להמשיך לחיות בתוכו.
"ככה זה להיות בנאדם” הוא שיר שמצליח לחבר בין מלנכוליה להומור עצמי בלי לבטל אף אחד מהם. הוא מתאר אדם שרוצה להגשים את עצמו, לאהוב, ליצור ולהתקדם, אבל נתקל שוב ושוב במגבלות הגוף, בשגרת החיים, בתקלות הקטנות ובחשש שהמאמץ שלו לא יוביל למקום שאליו קיווה להגיע
הפזמון הוא שילוב של בכי על הפסנתר, שכן זועם שצועק "די אתה חופר", מיתר נקרע והפסקת חשמל. מתוך כל הכאוס הקטן הזה מגיעה ההשלמה הלא מנחמת: "בחיי אין רגע מושלם / וככה זה ככה זה ככה זה להיות בנאדם"
השיר נשען על המסורת של בלדות הפופ הישנות והטובות. קצב איטי, מנגינה שמתחברים היטב לסיפור אישי דרמטי. העיבוד מייצר תחושה אינטימית, כאילו האמן יושב בחדרו ומנגן את התסכולים שלו בזמן אמת.
ההגשה של טבקה משדרת כנות, דרמה אמוציונאלית שמוסיפה שכבה נוספת של אותנטיות לשיר.
אלמוג טבקה ככה זה להיות בנאדם
בית1
נרשמתי לחדר כושר לפני חודשיים
הלכתי פעמיים
עליתי במשקל נהיה לא קל
פשוט לשים גרביים (זה קשה!)
אני גר רבע שעה מאולפן שלי
שעה ורבע עם פקקים
יושב בהקלטות בוקר עד חצות כדי להגשים חלומות – של אחרים (שיהיו מבסוטים!)
ויש לי חוש הומור
אני מספר בדיחות
איש אחד הלך הלך נפל לבור ואז יצא ושוב נפל יותר עמוק
עכשיו הזמן לצחוק
אז למה יש דמעות
אולי נכנס לי משהו לעין
אולי זה החיים כלכך יפים שבא לבכות
פזמון:
אז אני שוב בוכה בלילה על הפסנתר
שכן צועק לי מלמטה די אתה חופר
בחיי אין רגע מושלם
וככה זה ככה זה ככה זה להיות בנאדם
חושב עליך כותב בלאדה אני מתוסכל
נקרע מיתר שוב בגיטרה הפסקת חשמל
בחיי אין רגע מושלם
וככה זה ככה זה ככה זה להיות בנאדם
בית2
הבאתי לך פרחים כאלה שנובלים
כדי שתזכרי שבחיים הכל כלכך זמני
זה כלא דמיוני ואני קשור באזיקי קרטון
שוב אתה מזיע לאן אתה תגיע כשאתה רץ על הליכון
זוכר את התיכון? התחלתי לעשן ירוק
ולא הקשבתי בשיעור כשהמורה לימדה את הכיתה איך לשאוף רחוק
ועד היום אני לא מקשיב, כי אני מנגן ושר
כותב שירים להמונים בסוף רק אמא שלי תגיב בפיד ״כפרה שלי מוכשר״
פזמון:
אז אני שוב בוכה בלילה על הפסנתר
שכן צועק לי מלמטה די אתה חופר
בחיי אין רגע מושלם
וככה זה ככה זה ככה זה להיות בנאדם
חושב עליך כותב בלאדה אני מתוסכל
נקרע מיתר שוב בגיטרה הפסקת חשמל
בחיי אין רגע מושלם
וככה זה ככה זה ככה זה להיות בנאדם









