בן צור מקונן ל"אבא". מבקש את עזרתו מול  מציאות אפוקליפטית – "אני בונה תיבה לפני שהמבול  הזה יגיע". המילים אומרות אדם  מבולבל במצב טראומתי,  שאינו יודע איך להתמודד עם המציאות, נשמתו קרועה, והוא מאוים גם על יד "שנאת חינם". בן צור אינו ממוקד. מה בדיוק מציק לו? עם מפולג? מדינה במלחמה ששוכלת טובי בניה?  מי בדיוק  יציל אותו? האם זה רק "אבא? כי מול החושך יש יש לו "ירח קטן בחלון"  ילד שמסתכל בו,  ואולי הכל תלוי בו, במצבו הנפשי, זה ש"פוחד לישון".
בגדול זהו שיר דיכאון לא קוהרנטי  של ייאוש שאומר, זעזוע, מצוקה עד היסטריה. המוסיקה מעלה את נושא הקינה על אמצע דרך בקצב מיד טמפו, מנגינה נגישה וטון שמגיעים מנפש הומה המשוועת לעזרה.  בן צור שר את המועקה ממקום של אמת כאדם שאיבד את ידיו ורגליו, ומתוך המקום הזה בוקעת זעקת היאוש והאבדון,  והיא נשמעת אמינה ומשכנעת.
המוסיקה והעיבוד יפים באקוסטיות המבליטה את קולו, בקולות האווירה המלווים שיוצרים תחושה של בין שמיים לארץ.

בן צור אבא בימוי ותסריט : איקו כהן צלם : רועי קרן עורך: עמית אלגלי

אבא אני פוחד ליפול/ אני תלוי בין ארץ לשמיים
כי אל מטיב אתה בחסדך/ אני לבד אני צריך אותך
אבא אני בונה תיבה/ לפני שהמבול הזה יגיע
וישטוף את כל התאבות/ זמן אלי זוגות זוגות
אבא תתקן אותי/הנשמה הזו קרועה לשניים
אני עומד אבל חייב לזוז/ תאיר אותי באור גנוז
אבא אני חייב אותך/  מבארי יבשו המים
בצימאוני אל האמת/ בין מה שחי למה שמת
ואם החושך יכה בי/ יש לי ירח קטן בחלון
לתת לי קצת אור/ יש ילד שמסתכל בי
אולי זה אני שפוחד לישון/ כשהבוקר יגיע אתחיל שוב לחלום
אבא זה חונק אותי/ והשנאת חינם הזו קשה לי
לא אל תקשיח לבבות/ אל מטיב אתה עם הבריות
יש בי זעקה גדולה/ והיא תגיע גם עד השמיים
אבא כי אוזל הזמן/ תכוון אותי כוון מכאן
ואם החושך יכה בי/ יש לי ירח קטן בחלון
לתת לי קצת אור/ יש ילד שמסתכל בי
אולי זה אני שפוחד לישון/ כשהבוקר יגיע אתחיל שוב לחלום

בן צור פייסבוק