ככה מעריציו הרבים אוהבים לשמוע אותו: סולידי, ידידותי לאוזן, לירי מאוד, מלו. הקו פופוליסטי: הפתיחה "הגטו" היא סגנון מובהק של "סנטנה", עם אלמנטים פאנקיים של ג’ו סאפל בקלידים החשמליים. גם "אל באריו" ממשיך את הרוח הלטינית, ובנסון כהרגלו "מתחרה" עם הגיטרה באילתור קולי. "ג’אזנקו" הוא קטע ברזילי מנוגן מבריק, וב"עמוק יותר ממה שאת חושבת", זוהי הטכניקה של ווס מונטגומרי. מסחרי או לא, ג'ורג' בנסון והגיטרה שלו זורמים כמו מי נחל מפכה ביום שרבי. גרובי לאללה.
האלבום נשמע כמו אוסף, אבל למעשה הוא אלבום של הקלטות חדשות. בנסון ריגש את מעריצי הג'אז המסורתיים בשנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 בנגינת גיטרה יצירתית בתקליטים שגרמו לו להיראות כיורש ההגיוני של ווס מונטגומרי. ואז, ב-1976, הוא עבר לחברת התקליטים Warner Bros. Records והקליט את Breezin', הכולל את הסינגל "This Masquerade", ופתאום הוא הפך לסולן פופ שמוכר מיליוני תקליטים שבמקרה מנגן גם בגיטרה, וכאן הוא נחשב ליורש של נט קינג קול... כמובן, זה החריד מבקרי ג'אז מסורתיים. לאחר עשור, הצלחת הפופ שלו החלה להתמעט, ובסוף העשור הוא עשה מהלך נוסף – לג'אז עכשווי.
בשנות ה-90, המעבר שלו מהאחים וורנר ל-GRP, לייבל ,אישר את המעבר. Absolute Benson הוא המהדורה השלישית שלו ב-GRP, סט מגוון, בליווי ג'ו סמפל בקלידים, קרלוס הרננדז או כריסטיאן מקברייד בבס, וידאל דייויס, סטיב גאד או סינדי בלקמן בתופים, ולואיס קונטה או לואיסיטו קינטרו על כלי הקשה.
ארבע מתוך תשע הרצועות כוללות שירה כזו או אחרת. ב"The Ghetto", שר בנסון (בליווי חמישה זמרי רקע) כמה מילים, וב"Come Back Baby" הוא מוביל שירה ממשית, בעוד שב"El Barrio" ו"Medicine Man" הוא רק עושה "סקאטינג" יחד עם נגינת הגיטרה שלו בסגנון המוכר שלו, אבל אף אחת מהביצועים האלה אינה הופעה ווקאלית פופ קונבנציונלית.
באופן דומה, בנסון מפלרטט עם סגנונות מוזיקת פופ שונים, מכסה את את "Lately" של סטיבי וונדר ואת "Come Back Baby" של ריי צ'ארלס כוללל אלמנטים של אר-אנד-בי ובלוז, בעוד שב-"El Barrio" יש תחושה לטינית.
צריך להבהיר: הוא משתמש בסגנונות אלה כחומרי טעם וריח, שהמנה העיקרית שלהם תמיד נשארת הנגינה בגיטרה המלודית שלו. נגינתו ב"Jazzenco"בולטת במיוחד. בכל הדיסק הוא מנגן בביטחון באופן שמעריציו יזהו ויעריכו. המעריצים הוותיקים ביותר של שלימים הפכו למלעיזים שלו, אולי עדיין לא מרוצים מהגישה הזו שלו של מגע עם פופ, אבל היא זכתה לו בצדק מקום בטוח בג'אז העכשווי.
ג'ורג' בנסון Absolute Benson
