מה נשמע? ואללה, הכל בסדר "כסף בא וכסף גם הולך, הרחוב ממשיך להתלכלך, האדם בונה למרחקים, מצטופף בתוך גורדי שחקים". דורון טלמון שרה עולם כתמול שלשום, כמנהגו נוהג, אנחנו באותה סירה.מה רצתה להגיד? פה ושם יש אמירות העוסקות בהתנהגות המין האנושי "העולם ימס בבת אחת" "מקווים לטוב בוחרים ברע". אבל השיר של ג'יין בורדו איו נשמע אזעקת מחאה. הדברים הנ"ל כמו מתמוססים לתוך אווירת הקלילה-מתקתקה של העולם, שממשיך לנהוג ולהתקיים כפי שהוא רגיל. השינויים? לא להיבהל. הבניה המואצת מתערבבת עם כלבי רחוב מקשקשים, דירת חלומות, חדשות לא מתחדשות. עשיית ילדים והוספת שמן למדורה. המישמש הזה הוא חלק מהוויה.
חיפשתם פואנטה? אני מבין את הראש של טלמון שמיצגת כביכול את ה"אנחנו" באוריינטציה לאומית. החיים נמשכים כאילו כלום. מה שהיה אתמול הוא שיהיה מחר, כי אף אחד לא ממש מתרגש מארועי האקלים הקשים. ממשיכים להתנשק ולהתחבק, לעשות ילדים אהבה ושירה. כאילו הכל סבבה.
גם המוסיקה מתיישרת עם אווירת הטוב והאסקפיזם הכללית, פופ אמצע דרך א-זמני, מתחבר לשירת צוותא נינוחה לסלון של שישי בערב. אירוניה? בהחלט, רק שלא בטוח שהמוסיקה הזו תוליך את המאזינים לחוש בה. כמו שזורמים ביום יום, גם השיר הזה מתכתב עם הרדיו הידידותי על האוטוסטרדה, זורם בקלילות, במתיקות סולידית. מוסיקלית, ג'יין בורדו נשארת על המסלול הנעים שלה – קליל פולק פופי שלה. לא לקחת ללב ולריאות, ועם זאת, רצוי להאזין בין השורות.
ג’יין בורדו ילדים אהבה שירה בימוי ותסריט – עומר אלוני
כסף בא וכסף גם הולך/ הרחוב ממשיך להתלכלך/ האדם בונה למרחקים/ מצטופף בתוך גורדי שחקים
שחקנים בקלפי נבחרים/ מנצחים עלינו מהמהרים/ נתנשק ונתחבק לאט/ העולם ימס בבת אחת
כי אנחנו כאן באותה סירה/ מקווים לטוב, בוחרים ברע/ מוסיפים עוד שמן למדורה/ עושים ילדים אהבה שירה
מובטלים בכל זאת נתחדש/ כלבי רחוב יודעים גם לקשקש/ נתכנן בראש מלא חופשות/ ודירה נקנה בחלומות
העבר חוזר שוב מסובך/ חדשות לא מתחדשות כל כך/ נתנשק ונתחבק לאט/ העולם ימס בבת אחת
כי אנחנו כאן באותה סירה/ מקווים לטוב, בוחרים ברע/ מוסיפים עוד שמן למדורה/ עושים ילדים אהבה שירה
כן אנחנו כאן אין לנו ברירה/ לא מתאים לנו מדינה קרה/ מתווכחים כשטוב/ צועקים כשרע/ ועוד אוהבים לה את הצורה
כי אנחנו כאן באותה סירה/ מקווים לטוב, בוחרים ברע/ מוסיפים עוד שמן למדורה/ עושים ילדים אהבה שירה
