איזו הפתעה מרעננת. דואט מהסוג הנדיר, הלא צפוי. הקולות, צלילי הגיטרות. המנגינה הקסומה. דויד ברוזה ותומר ישעיהו מעדנים קולות כדי למצוא שביל זהב מוסיקלי מחבר. שיר אהבה לא פשוט. האינטימיות של לקנות פרחים ביום שרב לטו באב, לכתוב לה פתקים קטנים שהיא תשאיר על המקרר – מול שאון הרחוב ההומה באנשים כועסים ובשוטרים וחיילים ו"סוסים יפים" כשבחוץ מגיפה. הסוסים הם חלק מהעולם הטבעי, התמים, כמו אותה ציפור הנוקרת בעץ.
המוסיקה משדרת יותר את ההרמוניה מאשר את האירוניה והדיסהרמוניה. זוהי מגמת היוצרים – שהביטוי לארועים האישיים הקטנים יאפיל על מה שמסביב – הכאוס ברחובות, המגיפה, החום.
העיבוד האקוסטי בעל הסממנים המזרחיים-ספרדיים (פלמנקו בנגינת הגיטרה של ברוזה) יצר מצע נפלא למנגינה והקולות. תוספת החצוצרה מזכירה משהו יפה מהביטלס. המוסיקה נוגה-רומנטית המרככת גם את האירועים ה"רעים". אני שוקע בצלילי התחושה האישית של היחיד, בקולות שמשדרים את התום היפה ומתמזגים להרמוניה מנחמת, מחממת לב. שיר לנצח.
דויד ברוזה ותומר ישעיהו סוסים יפים
קניתי פרחים ביום שרב/ נזכרתי בדרך שטו באב/ התרגשתי לכתוב לך פתקים קטנים/ שתשאירי על המקרר שנים
אולי כבר הכרנו בעוד חיים/ לפעמים זה חוזר לי בשירים/ בלילה שמעתי ציפור נקר/ והקיץ הקיץ כמעט נגמר
אלפים ברחובות כועסים עכשיו/ שוטרים חיילים וסוסים יפים כשבחוץ מגפה ויום חמסין אני לא מאמין לא מאמין
את אוהבת מאוד שקיות עם דברים/ סוכר על בצק עלים/ אל תשקיע אמרת לי/ הייתי תמים
בלילה שמעתי ציפור נקר/ והקיץ, הקיץ כבר נגמר
