דויד ברוזה אינו זמר ג'אז. ברוזה הוא אמן רב יוזמות, צבעים וניסיונות להתחדש, אבל לא אמן שהג'אז טבוע בעורקיו וביצירתו. האלבום הזה המכיל מיטב משיריו מתיימר להיות אלבום ג'אז. הוא לא. כלומר: חובבי ג'אז הרדקור לא ימצאו בו ערך מוסף ג'אזי. ימצאו בו קישוטי ג'אז יפים כמו נגינת החצוצרה של איתמר בורוכוב ב"סיגליות" שברוזה שר יפה בצרפתית, מתאים עצמו לאווירת המקום בו הוקלטה ההופעה (פריז אלהמברה)
הג'אז מעניק יריעה רחבה לשירים בעיבודים של המוסיקאי ונגן הג'אז עומר אביטל, שמנגן סולו בס ארוך בפתיח ל"ברקים ורעמים" מתוך כבש ה-16. כנ"ל ב"ליבך" צליל סולו בס "בשרי" מלודי וירטואוזי שנמשך כארבע דקות מקושט בפסנתר. העיבוד כשלעצמו יפהפה באינטרקציה עם הפריטה ה"ספרדית" של ברוזה.
הספרדית ב"האישה שאיתי" מעצים את המקור המוכר, גם בעברית שמשולבת בביצוע. אילתורי החצוצרה מקשטים, אבל שומדבר כאן אינו מהווה אימפרוביזציה מענייינת על המקור. האילתורים הקוליים הם חלק מהאורייינטציה הספרדית כולל התיפוף האנרגתי.
גם chileno boys (מ-1989) למילים של אלברטו ריוס שומר על הגוון הספרדי האנרגטי והמתלהב של ברוזה כולל מעבר לסולו פסנתר של עדן לדין, שמוסיף צבע ג'אזי יפה וכנ"ל צליל החצוצרה של בורוכוב, שהוא יותר ליווי מעצים מאשר ג'אם ג'אזי וסולו התופים של איתי מוכדי. "דניאלה" מאלבומו השני "קלף" מקבל גוון בלוז אקוסטי עם סולו חצוצרה משתלב נפלא ואלתור פסנתר. לקראת סיום – "יהיה טוב" בביצוע אינטימי נוגה אקספריסיבי בליווי משמעותי של עדן לדין פסנתר שאילתורו מייפה את השיר. מהביצועים טובים של ברוזה לשיר הותיק, שנשמע אוטופי מאי פעם על רקע המציאות הפוליטית בישראל.
המעבר של Broza לעולם הג’אז לא מרגיש כמו "וויתור" על הסגנון הישן שלו, אלא כתוספת טבעית: השירים שזורמים בגיטרה/קול הופכים לא הופכים חומר ג’אזי עם פוטנציאל לאלתור, דיאלוג בין כלי-הקִצב (פסנתר, בס, תופים) לבין כלי המוביל (חצוצרה / גיטרה־קול)
בהופעה ניסה ברוזה "ממד נוסף" לשיריו לא רק כסולן-סוליסט של שירים-פולק/פופ, אלא באינטראקציה בין שירה לאלתור, ושימוש בהרמוניות ג’אזיות.התוצאה ברוזה ברוזה, ג'אז הוא ג'אז, אבל החיבור הוא בעיקר אסתטי לא מהותי מבחינת אינטרקציה פיוז'נית.
אם אתם מחפשים ג’אז "טהור" בנוסחי סווינג, bebop, hard-bop, סטייל מסורת, הרי שהגישה המערבת סגנונות ים-תיכוניים, שירה ולחנים של ברוזה אינה מרגישה ג’אזיסטית. מספיק. BrozaJazz לא מכוון להיות Blue Note קלאסי אלא פרויקט היברידי שמחדש מעט לגביו.
נגנים: דויד ברוזה – שירה, גיטרות, עומר אביטל – בס, איתמר בורוכוב – חצוצרה, עדן לדין – פסנתר, איתי מוכדי – תופים
דויד ברוזה BROZAJAZZ
