געגועים למערבון בדרך שעושים ירון לונדון ודורי בן זאב מהמערב הפרוע למזרח הפרוע. מיתוס ונוסטלגיה מתערבבים, כשדורי בן זאב דוהר על סוס קאנטרי בדרך חזרה לאקשן של הקולנוע ההוא. געגועים  לבית המרזח של העיירה, לקאובוי, הגיבור שלוקח את החוק לידיו כדי להשיג צדק לחברה, שאינה מסוגלת לדאוג לעצמה. איפה הוא היום? "היו זמנים במערב/ כדור בראש וחץ בגב/ קלפן רמאי, פונדק נחרב/ החוק שווה לתחת".  בזביל המערב הפרוע העכשווי – רוח המערב של פעם – בריזה נעימה.
קחו את הקצב כדי לשעוט איתו בדרך הגעגועים הזו – רוח קייצית במרחבים שטופי שמש. לא רוקר בועט, אלא סינגר קאנטרי מחייך, נשאר רחוק ממטרות פוליטיות וצוהל כמו סוס בזמנים ההם במערב, יסתפק בבידור קברטי נחמד במערב של המזרח.

דורי בן זאב היו זמנים במערב

היו זמנים במערב/  רועי בקר, כורי זהב,/ אקדוחנים ששים לקרב בעיירה נידחת.
היו זמנים במערב/ זונה עושה חוואי מורעב/ פסנתרן ירוי באחוריו/ פורט ומת מפחד.
אני רוצה לשוב אל הפרוע,/ אני רוצה לשוב אל הנידח/ למרחבים שטופי השמש והרוח/ ולחיים קצרים כקנה אקדח
היו זמנים במערב/ מידבר שמיים בלי אף עב/ או שמי עופרת שלג רב/ ומעין נובע…
היו זמנים במערב/ חיש קל החבל נענב/ על צווארו של הגנב/ ונישמתו פורחת
אני רוצה לשוב אל הפרוע/ אני רוצה לשוב אל הנידח/ למרחבים שטופי השמש והרוח/ ולחיים קצרים כקנה אקדח
אני רוצה לשוב אל הפרוע/ לצפות בנוף מגובה האוכף,/ את אדומי העור לקטול כשעשוע/ לשדוד רכבת בלי הנד עפעף.
היו זמנים במערב/ כדור בראש וחץ בגב/ קלפן רמאי, פונדק נחרב/ החוק שווה לתחת.
אני רוצה לשוב אל הפרוע/ אני רוצה לשוב אל הנידח/ ברוך השם אין יום אחד רגוע/ המערב היגר אל המיזרח
על קטנועי לשמש הצונחת/ אני רוכב פרצוף לא מגולח/ אני שומע את העיר עכשיו גונחת/ המערב היגר אל המיזרח/ אל המיזרח

היו זמנים