דני רובס מקומות
לפני כחמישים שנה חזר שלמה ארצי אל נוף הבתים הישנים אשר היו צילו בימי ילדות, היה חלק מהנוף, והנה קפצה זקנה והכל נעלם (השיר "נוף ילדות") . גם דני רובס מתגעגע לילדות ומעלה זיכרונות. רובס מצד אחד חוזר ברוחו אל "הפרדסים הסברסים ההדסים החממות" אבל גם מכיל את ההבנה שלא ממש זה אפשרי "גם הפעם זה לא יעזור אל המקומות…לשם לא אוכל לחזור"
הנוסטלגיה לילדות היא כמעט בנלית. רבים נזכרים שכילדים שיחקו ברחוב עד שעה מאוחרת. שיחקו בקפיצה בחבל, חמש אבנים, תופסת, מחבואים, חמור ארוך, ופעם בשבוע היו הולכים למועדון לצפות בסרט קולנוע. קשיש כמוני התרגש מסרטי "טרזן" וממערבונים.
לאן מכוונים את הגעגועים כשמנסים להפוך אותם ליצירה? יש סוגים שונים של געגוע, הוא יכול לעורר כאב באובדן אנשים יקרים אהובים, לעיתים תחושת החמצה, ולפעמים הוא נעים ומשמח. געגוע יכול להיות מלווה ברגשות שונים כמו עצבות או ריקנות גם רוממות רוח או כולם גם יחד.
רובס נמצא על תדר של “התרפקות” בעלת אופי מאד חווייתי וחושני, מתעורר בעקבות ריחות מוכרים, טעמי ילדות או צלילים מענגים..
הסיפור שלו מנוגן במנגינה נוגה טיפוסית למוסיקה של פשטות יפה. זהו רובס הישן והטוב, שאינו הולך על מהלכים חדשים ומפתיעים, אלא ממיר את תחושות הזיכרון שלו, לא טראומות קשות-כבדות-מכאיבות – במוסיקה נוגה מתקתקה, וככזה היא נעימה אבל לא חודרת ומחלחלת מספיק.
דני רובס מקומות
לבתים עם התריסים המתקמטים ומתקלפים/ לאנטנות שהציצו מגגות הרעפים
לעצים הסבלנים שצל הטילו בשלווה/ לשדות של ילדותי שבערו באש תקווה
לריחות התבשילים לאנשים שרק רצו לעזור/ אל רחוב ארוך בלי רמזור
אל המקומות… לשם לא אוכל לחזור
אל העוני שתמיד היה עשיר בחלומות/ אל הפרדסים הסברסים ההדסים החממות
אל האהבה הראשונה שאפילו לא ידעה…/ אל הצל המאיים מעל אל חזות כל כך מטעה
ואל אבא שמזיע על ארון מעוקם עם מסור/ וקורא לי לבוא לעזור
אל המקומות… לשם לא אוכל לחזור
אל המנגינה הראשונה החרוז שהסתדר/ אל העולמות המופלאים שמעבר לגדר
אל הלהקה הראשונה הגיטרה הסדוקה/ אל ההבנה אל הייאוש אל הבדידות המתוקה
ואל התופרת שידעה מכל סמרטוט בגד לגזור
לארוז ולאימא למסור/ אל המקומות… לשם לא אוכל לחזור
אבל אני חוזר תמיד/ כשאני רבים, כשאני יחיד/ בכל תפקיד, זה כבר לא מפחיד/ אני חוזר תמיד
אל הכינורות המתוקים אל הרוק האמיתי/ אל יואב אל יהודית אבא אימא שכבר לא איתי
אל ההבנה שזה תמיד אני מול העולם/ אל ההתחלה, אל הפנים אל השמות כולם
אל כל החוטים הלא נראים שכל חיי ניסיתי לשזור/ גם הפעם זה לא יעזור
אל המקומות…לשם לא אוכל לחזור/ כל המקומות, לשם לא אוכל לחזור…
