עוד לפני שקראתי את דף המידע שצורף לשיר, עוד בטרם קישרתי לצילום העטיפה (אלונה איינשטיין) חשתי שאם אריק איינשטיין היה איתנו, הוא היה מקליט אותו. מה-זה תפור עליו. הטקסט, הלחן, ההרמוניה, אפילו השריקה. יענקל'ה רוטבליט מחבר המילים כותב: "לפעמים אני לא מבין את החברים שלי. מדוע התעקשו תומר ,גֶדי ואיתמר שדווקא התצלום הזה יתלווה לשיר "תולה את הנעליים" . התירוץ הקלוש הוא שאכן לפני כאחת עשרה שנים כשנכתב השיר הזה, הוא נשלח כמובן לאריק חובב הספורט. אלמלא החיים בגסותם ואכזריותם לקחו מאיתנו את אריק לפני כעשר שנים, היה ודאי גם מקליט אותו. אבל אריק איננו, והשיר כדרכם של שירים חזר אל המגירה עד שחילץ אותו משם איתמר ציגלר והלחין אותו עבור החצר האחורית.
"באחת השיחות האחרונות שלי עם אריק ז"ל הוא אמר לי בבדיחות הדעת: 'אם יש לך עוד משהו שלא נתת לחצר האחורית אז אל תשכח חברים ותיקים ותביא'. אז הבאתי. לזכרך אריק".
עכשיו אלה הם איתמר ציגלר, גֶדי רונן ותומר יוסף ש"תולים את הנעליים" לזכרו ושרים את סיפור חיים שכולו כדורגל – החיים משבת לשבת. בכל מובן רוחו של אריק נושבת בשיר ההתרפקות הזו, המוקדש לאותו ילד שבו שרץ אחרי כדור, ואוהד הפועל שהתרגל להפסדים האומללים, אבל נזכר בהתלהבות בשנתיים באירופה יש משהו משובב נפש גם נוגה במוסיקה הזו, ויתקן אותי איתמר ציגלר אם הוא לא חשב אריק כשהלחין את השיר.
החצר האחורית תולה את הנעליים
תּוֹלֶה אֶת הַנַּעֲלַיִם/ זֶהוּ סוֹף הַמִּשְׂחָק
תּוֹלֶה אֶת הַנַּעֲלַיִם/ זֶה נִגְמַר, הַשּׁוֹפֵט שָׁרַק.
אוֹמֵר שָׁלוֹם לְכַר הַדֶּשֶׁא/ שָׁלוֹם לַכַּדּוּר הֶעָגוֹל
שָׁלוֹם לַשַּׁעַר וְלָרֶשֶׁת – / אֲנִי לֹא אַבְקִיעַ עוֹד גּוֹל.
תּוֹלֶה אֶת הַנַּעֲלַיִם/ הַגּוּף אוֹמֵר לִי "דַּי"
תּוֹלֶה אֶת הַנַּעֲלַיִם/ תַּמְשִׁיכוּ לְשַׂחֵק בִּלְעָדַי.
עוֹבֵר לִי הַכֹּל כְּמוֹ בְּסֶרֶט/ הַחַיִּים מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת
הַתְּקוּפָה הַטּוֹבָה בַּנִּבְחֶרֶת/ בַּקַּמְפֵּיְן הַהוּא, שֶׁכִּמְעַט –
הַתְּמוּנָה כְּמוֹ כַּדּוּר מִתְגַּלְגֶּלֶת/ וְהִנֵּה סוֹף הַסִּפּוּר
עַד עוֹלָם יִחְיֶה בִּי הַיֶּלֶד/ שֶׁרָץ אַחֲרֵי כַּדּוּר.
תָּמִיד זֶה נִגְמָר קָטַסְטְרוֹפָה/ בַּבַּיִת, בְּהֶפְסֵד אוּמְלָל
וּשְׁתֵּי הַשָּׁנִים בְּאֵירוֹפָּה/ בֵּין הַדֶּשֶׁא וּבֵין הַסַּפְסָל…
כְּאִלּוּ אֶתְמוֹל מִן הַנּוֹעַר/ עָלִיתִי עִם כָּל הַגְּדוֹלִים
לַזְּכִיָּה הַהִיסְטוֹרִית בַּתּוֹאַר/ וְהַגּוֹל הַהִיסְטֶרִי שֶׁלִּי.
הַתְּמוּנָה כְּמוֹ כַּדּוּר מִתְגַּלְגֶּלֶת/ וְהִנֵּה סוֹף הַסִּפּוּר
עַד עוֹלָם יִחְיֶה בִּי הַיֶּלֶד/ שֶׁרָץ אַחֲרֵי הַכַּדּוּר.
תּוֹלֶה אֶת הַנַּעֲלַיִם/ כֵּן, זֶהוּ סוֹף הַמִּשְׂחָק
שָׁלוֹם, כַּדּוּר עָגוֹל/ שָׁלוֹם, כַּר דֶּשֶׁא יְרַקְרַק.
