דואט מייצר סיפור: חיבור בין מתמודדים, מתח של התאמה או אי־התאמה, ולעיתים גם רגש חזק של שותפות. זה חומר מצוין לטלוויזיה ומעמיק את המעורבות של הקהל. בדואט לא בוחנים רק קול, אלא גם הקשבה מוזיקלית, התאמת קולות, חלוקת תפקידים. זו מיומנות חשובה לזמרים מקצועיים, במיוחד על במה בינלאומית.
דואטים מאפשרים שילוב סגנונות, עיבודים מפתיעים, ביצועים לא צפויים. כך נמנעת שחיקה של מבנה סולו–שיר–שיפוט. לעיתים דואט מאפשר למתמודד פחות מנוסה להישען על פרטנר חזק, להירגע ולהפגין יכולת שלא הייתה יוצאת בסולו. עבור משתתפים צעירים, דואט הוא שיעור מעשי בעבודה עם זמר אחר – דבר שכמעט לא נבחן באודישנים רגילים
החיסרון בדואטים – טשטוש זהות אישית "הכוכב הבא” מחפש בד"כ כוכב אחד. בדואט קשה לדעת מי באמת הוביל, הזהות אמנותית עלולה להיבלע, הצופה לעיתים זוכר את החיבור – לא את הזמר היחיד. .רוב נציגי ישראל באירוויזיון הם סולנים. דואטים לא תמיד משקפים את האתגר האמיתי: להחזיק במה לבד, מול מיליוני צופים.
דווקא מהבחינה הזו הייתי מציין שני דואטים שיכולים להתכוונן לתחרות כמו האירוויזיון: הראשון של תמיר לוי ודניאל עזר  בבביצוע ל"קחי לך זמן" של "יציאת חירום". השניים הציגו צמד פולק בשילוב קולות מדויק שאפילו העיד על יכולותיו של כל אחד לחוד. דואט טוב הוא הרבה יותר משני קולות ששרים יחד. הוא מפגש מדויק בין אנשים, מוזיקה וקשב. זה מה שבלט בדואט הזה שהייתי שולח as is לאירוויזיון.
הדואט השני שהתרומם גבוה היה של גל דה פז ונועם בתן בגרסה מאוד מיוחדת ל"בילי ג'ין" של מייקל ג'קסון – חיבור על לעיבוד שהוכיח מה שני קולות מצוינים  יכולים לעשות עם דואט. זה היה לא רק דאט אלא מעין יצירה חדשה בשני קולות – מהות של קאבר מעולה.
וכאן המקום לביקורת שופטים. במקרה של אגם חזן ואליאור שמש המצוינות שהשתלבו לדואט יפהפה, קיבלנו הרצאה תמוהה של קרן פלס על "האדום" שנתנה – משהו על "הפלטפורמה". היא הייתה נהנית לשמוע אותן ב…ספוטיפיי ולא באירוויזיון. פלס אמרה: "אין לי שום ביקורת, דייקתן, הייתן מעולות ביחד, אבל הפלטפורמה שלנו לא קשורה לזה"… ועל זה ייאמר פלטפורמה שלטפורמה.  אם אין לך מה להגיד – אל תגידי ותמשיכי לחלק "כחולים" בסיטונות בלתי מבוקרת.
הערה שניה לאמדורסקי על ה"אדום" לדואט של גל דה פז ונועם בתן לשיר "בילי ג'ין": הטענה שלו היתה שהוא לא שמע "רגש" בביצוע הזה, שהם הוציאו את ה"גרוב" מהשיר, ושכל הביצוע לא היה יותר מאשר "מפגן של אתלטיקה".אז ככה: הביצוע היה מפוצץ ברגש, הוצאת הגרוב הייתה חלק בלתי נפרד ממהות העיבוד והדימוי ל"אתלטיקה" רק העיד על חוסר המקצועיות בשיפוט של הביצוע הזה משופט שנחשב מאוד מקצועי.

אגם חזן ואליאור שמש – "יחפים" – הרכות הייחודית של אגם העוצמה של אליאור. קולות שהשתלבו לצליל יפהפה בגרסה לשיר של  יסמין מועלם. (ציון:9)
תמי לוי ודניאל עזר – "קחי לך זמן" – שילוב הקולות האורגני גילה צמד פולק לתפארת. ביצוע  ששניהם הרימו זה לזה. מהדואטים שאפשר לומר עליהם- נולד צמד. (ציון 10)
פורטרט ומייקל הרפז – "לבד במדבר" – מאמץ שירה להתחבר לביצוע פאנקי, אבל התוצאה הייתה פושרת למדי. (ציון: 6)
גילי צנעני ומנטמר טגניה – Locked Out Of Heaven – הגרסה של השתיים לשירו של ברונו מארס היתה טכנית מד וחסרת השראה. (ציון: 6)
גל דה פז ונועם בתן – "בילי ג'ין" – דואט ייחודי בגרסה ייחודית ומפתיעה לשירו של מייקל ג'קסון. עיבוד קולות שהציג מהות דואט מעוולה. (ציון: 10)

הכוכב הבא לאירוויזיון פייסבוק