הקריירה המרתקת של הרבי הנקוק קיבלה תפנית מפתיעה באלבום פאנק מפתיע. הנקוק הוא מוזיקאי של חיפושים ושינויים. באחת התחנות שלו עבר דרך מיילס דייוויס כחבר בחמישייה הקלאסית של שנות השישים פורצתת הדרך. כמנהיג-פסנתרן הלך היו לו אלבומים אקוסטיים בולטים (Maiden Voyage, Empyrean Isles) וגם פרויקטים חשמליים ניסיוניים (Sextant, Crossings).
אבל Head Hunters, לעומת זאת, היה משהו אחר: מוסיקה מופשטת עם בני מאופין כנגן הנשיפה היחיד, וקצב פאנקי המורכב שיצרו פול ג'קסון, הארווי מייסון וביל סאמרס.
הנקוק  מחליף את המוסיקה המתוחכמת והמורכבת שלו לפסנתר במנגינות פשוטות, גרובים פאנקיים,נגינת מקלדת חשמלית קלה. התוצאות, במיוחד בקטעים "Chameleon" ו"Watermelon Man", השפיעו עמוקות על מוזיקאים רבים. לא כל המבקרים יצאו מגדרם, אבל האלבום עמד במבחן הזמן – משהו שלא היה נחלת אלבומים הבאים שלו.
זו אינה המוסיקה העמוקה ביותר שהנקוק אי פעם הקליט. כפי שהיא מבוססת בעיקר על גרובים קלים פשוטים, אבל במונחים של מוסיקה "מדליקה" – זה אלבום יוצא מהכלל, למעשה אחד המיזוגים המוצלחים ביותר של ג'אז ופאנק שנוצרו.

קטעים: Chameleon, Sly, Watermelon Man, Vein Melter

Herbie Hancock "Watermelon Man" Live at Java Jazz Festival 2012