מכנים אותו "נסיך הרוק הישראלי". לא ברור מהות הכינוי, אבל אין ספק: ברי סחרוף הוא חריג בתרבות המוסיקה הישראלית. עוד מימיו הראשונים במינימל קומפקט הוא נע בין רוק ופופ לבין מוזיקה טורקית, מצרית ומרוקאית, בין רוקנ'רול חשמלי לבין אלקטרוניקה ודאב, בין אינדי לרוק ניסיוני, בין שירי ארץ ישראל קלאסיים ("עוד חוזר הניגון"), שירי משוררים (אלתרמן, חלפי) חיבור אמיתי גם למקורות.(רשב"ג), מעמיק ומרחיב את השדה המוזיקלי שלו, ופונה לקהלים רבים לא רק בזכות המוסיקה אלא בזכות כריזמה בימתית ייחודית.
כשאת לידי אני הולך צולל
כשאת רחוקה אני מתחיל לרוץ
את רואה לתוכי אני רואה דרכך
את רוצה נקודות אני רוצה רצוף
וכשאני מתפרק
את יותר שלמה
גלים גלים בא הכאב
לב שבור הוא לב שלם
לב שבור הוא לב שלם
(("לב שלם". מילים: ברי סחרוף, לחן: חיים לרוז)
"אין שלם מלב שבור", קבע רבי מנחם מנדל מקוצק. ברי סחרוף, יצר בהשראתן של המילים הללו את אחד השירים האהובים ברוק הישראלי. סחרוף מצא את הקונפליקט שמניע את השיר קדימה. תורת הקבלה מדברת על "שבירת לב". כשאדם מתפרק – במילותיו העכשוויות של סחרוף – אז הוא נעשה שלם.
אין קו מוביל בטקסטים שסחרוף מבצע. קחו את "עבדים", טקסט יפהפה, שעוסק בביקורת ההתנהגות האנושית מתוך היבט חברתי-אנושי פוליטי.
"כי כולנו עבדים אפילו/ שיש לנו כזה כאילו/ פותחים פה גדול/ ומחכים לעונג הבא/ כולנו מכורים של מישהו/ שמבקש עכשיו תרגישו/ פותחים פה גדול/ ומחכים למנה הבאה// / חלונות ראווה יפים פה/ זה הכל למכירה/ גם אנחנו תלויים/ עם פתקי החלפה/ אז מה נעשה עם הכעס הזה/ מה יהיה עם הקנאה/ כולם רוצים להיות חופשיים/ אבל ממה אלוהים ממה"
הוא יעדיף אירוניה על רקע מציאות: ישראליים שעזבו את הארץ, חוזרים אליה כמו אוהב אל אהובה רק כשפורצת מלחמה, כאילו המלחמה היא התנאי ה"חיובי" שיחזיר אותם. ב"עיר של קיץ" המשמעות האירונית של הטקסט מתעצמת ע"י המוסיקה האפלה, העיבוד הסהרורי והביצוע המאופק של ברי סחרוף. האיפוק הוא שטוען את השיר בעוצמה דרמטית, מעניק לו עוד שכבת עומק שאינה קיימת במילים שחור על לבן.
חיבור לביוגרפיה שלו? – ב"תוכי יוסי", שיר שהולחן על ידו בשיתוף עם רע מוכיח, עוסק בתקופת ילדותו של סחרוף בבת ים. במרכז השיר עומדת חוויית התבגרות בשכונה ישראלית קולטת עלייה. השיר פורש את חוויית ההתבגרות באמצעות שלל המאפיינים של התקופה והזמן כפי שהם מצטיירים במסע הזיכרונות של סחרוף. המוסיקה מקרינה איזשהו געגוע לימי התום והחופש. האווירה שנוצרת במנגינה המהירה והתזזיתית של השיר היא של חוסר מנוחה, כזאת המאפיינת את תקופת הנעורים. סחרוף כמו בא להזכיר שפעם היינו נערים חסרי מנוחה ש"מחפשים עניינים"..
"סימנים של חולשה" הוא אלבום לא שיגרתי בנוף הרוק המקומי, מופק אחרת. יתכן שהפקת הצליל היא לעיתים עלה תאנה לערוותה של אמירה קלושה, בלילי משפטים, יומרה פסיכודלית בעניינים של ניכור, פחדים, חוסר תקשורת, טירוף, עד שלפעמים לא ברור על מה הדרמה. מצד אחר, למרות היומרה, יש בקטע כ"רעש לבן" אלמנט סהרורי ממגנט.
"חם על הירח", אלבומו השלישי של ברי סחרוף שיצא בסוף דצמבר 1995 נחשב מיינסטרים בהשוואה ל"סימנים של חולשה", ואמנם הוא הוליד לא מעט שירים radio friendly כ"בואי הביתה", שברבות השנים ייצבו חזק את הקריירה שלו. רוב הקטעים נשמעים כמו נוצרו תחת השפעה – הזויים, פסיכודלים, סוראליסטים. האלבום מאוד פסיפסי, גם בלוזי, גם רוק-גראנג'י, צומת ההשפעות די מורכב.
"האחר" (2001) שנוצר בהשראת הפילוסוף עמנואל לוינס, שהרבה לעסוק בדמות "האחר" מתמקד בעימות עם מה שאחר, עם עצמך אל מולו ומול החברה בה הוא חי. "אל תפחד ואל תביט מהצד כי אתה לא לבד בעולם // עם הפנים אל האחר תגלה את עצמך". באלבום הזה נכלל השיר "מונסון" – על אהבה שנשארה חסרת ממשות, מעוררת ספקנות. "כמו שבאתי הלכתי/ זה הכל חלומות/ ואולי לא הייתי שם לאהוב". האהבה באה, בסערה והסתלקה כמו כמו סערה חולפת. "מונסון" הוא מהשירים האולטימטיביים שנוצרו ברוק הישראל – בכל מרכיב. תשמיעו לי אותו מאה פעמים, ועוצמתו לא תדעך. מרכיבי המילים-לחן-עיבוד יצרו שיר אחד ויחיד, דרמה שלא היתה שלמה ללא הטון האפל-מריר של ברי סחרוף, המצביע על הבנה מאוד עמוקה של המילים ועל היכולת לטעון אותן הכי קרוב לעצמו.
טקסט אירוני לא פשוט של אברהם חלפי כמו "שיר בנאלי" (האלבום "ליקוטים" שממזג מערב ומזרח) – על החיים ובעיקר המוות, תורגם לרוק סוער בשירתו הישירה מאוד של סחרוף, כמו נטולת רגש. אצל סחרוף גם באי תאימות ישנה אמת, ואתה לא יכול שלא לחבור לקול האפל הנמוך והמחוספס.
שירי משוררים: את"עוד חוזר הניגון" של אלתרמן הוא -הכניס ל"סגנון" שלו, הפך אותו לרוק ישראלי צרוף. הרשב"ג מהווה אחת התחנות הבולטות באמנות שלו. יגידו שזה טרנד, שרוקרים מתחברים למשוררי דרום ספרד של ימה"ב. רשב"ג עולה מן האוב ונהיה מאי פעם, כאשר ברי סחרוף ורע מוכיח חוברים לשירים שנכתבו לפני כאלף שנים בשפה, שבעיני רבים מבני הנוער המקומיים נשמעת כשפת סתרים. "אבן גבירול, אדומי השפתות" הוא אלבום של שסחרוף יצר עם רע מוכיח , בו הם מבצעים שירים שנכתבו על ידי ר' שלמה אבן גבירול. מוסיקלית נוצר חיבור יפה בין מזרח ומערב.מעבר למנגינות, הקסם הגיע מהצליל שאני מכנה – רוק ישראלי אותנטי עם אלמנטים של מוסיקת עולם. ריפים חשמליים, צלילי מזרח, סלסול קולי, אלתורים רוחביים עם נשימה ארוכה.
ברי סחרוף הוא פרפורמר ענק, ההופעות שלו הם שילוב של מסיבת טרנס, חפלה ערבית, רוק , ים תיכוניות, והוא אינו מייצג של משהו, לא "ימין" ולא "שמאל", הוא "אף אחד". הוא שר את הקונפליקטים ללא הבדל דת גזע ומין – . הוא מייצג את השוויון המוחלט. הוא איש פשוט ומחוספס שאינו מדבר עם קהל, משאיר למוסיקה לדבר.. היא שתביא את הקהל למקום הנכון מבחינתו. הוא אינו הזמר שמנעד קולו יקבע את טיבו כאמן. יש בחיספוס של סחרוף משהו אחיד: לא עולה הרבה ולא יורד הרבה, לא צועק ולא לוחש גם לא נעלם מאחורי הצליל החזק של המוסיקה. יש עוד משהו באחידות הקול שמתמזגת נפלא עם הצליל – שמופקים מהגיטרה החשמלית שלו.
שתפי"ם: הוא אינו מתחשב בדימוי שלו בגלי התקשורת, לא מציג איזשהו מודל מיינסטרימי נחשק, אלא מקפיד ליצור את הסינתזה שלו, שאין לשום זמר אחר. שת"פ נפלא – זה שיצר עם דודו טסה ב"בדל של אור" מה משותף ביניהם? המזרחיות שטבועה בהם הצטלבה במקום ובזמן הנכונים. הקטע האינסטרומנטלי "קרטאש", בשיתוף תזמורת מיתרים מזרחית וסלסול קולי בנוסחי תפילה ערבית (טסה) בליווי חשמלית מאלתרת – נשמע כהצהרת הראשים המדברים: אנחנו מוסיקאים מערביים, אבל המזרח טבוע בנו עמוק. הם ביצעו בערבית שירים של של האחים רחבאני, המוזיקאים הלבנוניים, שהמוזיקה שלהם הוגדרה כ 'ערביזציה של מוזיקה אירופית. התוצאה – בדל אור שמשיב רוח מזרחית ערה ומשמחת תרבות ההישראלית הים-תיכונית.
כמובן "פורטיסחרוף" עם רמי פורטיס. החיבור בין שני אנשים הפכים באישיות ובסגנון. יצר עם פורטיס. את "פורטיסחרוף". ב"סיפורים מהקופסא" פורטיס את סחרוף הצליחו לתרגם את "מינימל קומפקט" לעברית ויצרו מוסיקה ספוגה בכל המשקעים של אותה תקופה, על רקע אווירה של בדידות וניכור.
נסיך או מלך הרוק הישראלי, מה שבטוח: סחרוף הוא כוכב רוק ישראלי אותנטי על מלא מלא שאינו מלא מעצמו. בורח מפולחן-עצמי, מתקשר עם הקהל בדרכו, ממשיך ליצור בסביבה שלו – בשתפ"ים ייחודיים.
צילומים: מרגלית חרסונסקי
