קשרו לו תארים כמו "קולטריין של הגיטרה". נגן ומוסיקאי חדשן, ממשיכם ענקי גיטרה כצ'ארלי כריסצ'ן וג'אנגו ריינהרדט. וס מונטגומרי (1923-1968) הרחיב את הפוטנציאל של הגיטרה ופרץ נתיבים עבור דורות עתידיים של נגני הגיטרה ככמו גרובר וושינגטון ג'וניור וג'ורג 'בנסון. לנגינתו היתה טון קטיפתי, רך חם, משהו שבין צליל הגיטרה האקוסטית לחשמלית. העניק לכל תו ותו את העוצמה הראויה ללא אפקטים וירטואוסים. הוא ניגן הארד בופ וסטנדרטים קלאסיים באותה קלות בה ניגן בלדות בעלות מלודיות עדינות. לזה יש להוסיף את סגנון הבלוז הנפלא שלו.
את נגינתו ניתן לכנות אלתור השראה, צד שמוצג כאן בצורה הטובה ביותר על ידי גרסת ביג בנד של "Milestones" עם נגן האורגן ג'ימי סמית', וגרסת לייב של "Impressions" של ג'ון קולטריין, כשמונטגומרי מתקשר עם הרכב שכלל את ווינטון קלי, פול צ'יימברס וג'ימי קוב. עבור מי שהתחיל לנגן בגיטרה בגיל עשרים, ווס מונטגומרי היה אחד מגיטריסטי הג'אז הטובים ביותר בתולדות המוסיקה האמריקאית. הוא בלט בשימוש באקורדים שלמים באותה איכות בה ניגן אוקטבות וכן בסימן המסחרי שלו שימוש באגודל הימני במקום במפרט שלדעתי זה כל כך מבריק! הוא ניגן בגיטרת גיבסון L-5 בסגנון נגינה שהתאפיין באלגנטיות מופתית.
האלבום הוא מבוא מצויין להיבטים השונים של ההקלטות המאוחרות של מונטגומרי, עם דגש על צד הפופ של המשוואה. יש כאן גרסאות יפהפיות ללהיטים של הביטלס (A Day In A Life) ל – Tequila, ל – Sunny.
דיוק אלינגטון אמר פעם: "יש רק שני סוגים של מוזיקה, טובה ורעה." ובהחלט האלבום הזה נכנס לקטגוריה הראשונה. ווס מונטגומרי, מענקי הג'אז האהובים עלי, יהפנט אותך עם שלושה מהאהובים עלי מכל הזמנים, "The Shadow of Your Smile", "Once I Loved" ו- "Watch What Happen." המנגינות האלה כה מדהימות – יש להן את האפקט המרגיע הזה שיגרום לך לרצות להקשיב שוב ושוב, עוד עשרות פעמים בלי להתעייף.
Wes Montgomery Live In 65
