רבקה זהר לירון לב צילום: מרגלית חרסונסקי

חורשת האקליפטוס

רבקה זהר לירון לב

מילים ולחן: נעמי שמר
/5

"לרגע דימיתי כי פינה זו בעמק הירדן שבה זכיתי להיוולד היא היחידה שנוצרו בה דברים אמתיים, שיש להם התחלה, המשך ומשמעות: הראשונים נטעו חורשה – החורשה הייתה לשיר – השיר חוזר אל הנוטעים – והתנועה נמשכת" – דברים שאמרה נעמי שמר על השיר "חורשת האקליפטוס".
לעד יגיע ביצוע חדש של השיר הזה, קלאסיקה מהשירון של נעמי שמר ומהשירון הארצישראלי, מהימים ששיר ישראלי נקרא גם "פזמון עברי". תמונת האקליפטוס, הגשר והסירה נצפו ע"י שמר בחורשת האקליפטוסים אשר בקבוצת כנרת, השוכנת על גדת נהר הירדן, שסיפקה צל לילדי כנרת ודגניה. שמר, בת הקבוצה, כתבה את השיר למחזמר ילדים, "כיצד שוברים חמסין", שהועלה לציון סיום המחזור הראשון של ביה"ס היסודי בקבוצת כנרת. במקור נקרא השיר "על חוף הירדן".
השיר מספר על הוריה שהגיעו למקום, אביה שבנה בית "על הגבעה", אלא שמאז הגם שחלפו הרבה אביבים, חוף ירדן לא השתנה ("כמו מאומה לא קרה"), נשאר באותו המראה עם הגשר, הסירה וריח המלוח על המים. אבל מול התמונה הפסטורלית, החיים נמשכים, דור ההורים שהוליד את דור הילדים – מעדת תינוקות שמשכשכים במים לילדים שגדלו וכבר יודעים לשחות ואפילו "חותרים בשניים". שמר הציגה בשיר תמונת ילדות מאושרת ואת ההתבגרות של ילדי הקבוצה, כשהכנרת ברקע. שמר רואה בנוף שלצד חורשת אקליפטוס תפאורה קבועה לחיים המשתנים.
הבית השלישי מביא את הדברים למקום חדש – המלחמה המתרחשת מעבר לירדן. שמר התייחסה ככל הנראה לקרב עמק הירדן שהתרחש במלחמת העצמאות במאי 1948. היא מתעכבת עליו בשורה אחת,  ומיד מציינת ש"השלום חזר בסוף הקיץ" וכל התינוקות היו לאנשים, ששוב הקימו בית על הגבעה. חשובים לה יותר לציין המשכיות החיים מאשר את טראומות המלחמות.
השיר בוצע תחילה ע"י אילנה רובינא וילדי קבוצת כינרת ולאחר מכן ע"י רבקה רז, רביעיית בנות "האחיות שמר" (1966). אבל הביצוע שהפך אותו להיט היה של צוות הווי  להקות הנח"ל עם הסולניות צילה דגן ואופירה גלוסקא. הביצוע האחרון, היפהפה ששמעתי – של רבקה זהר בשיתוף לירון לב.

***  ישנה מחלוקת בין חברי קבוצת כנרת  באשר לשנה שבה ניטעה החורשה – 1912, 1917 או 1921; בשלט שהציבה המועצה לשימור אתרים בכניסה לחורשה מצוין כי החורשה ניטעה ב-1912 ואילו השיר נכתב לקראת "שנת היובל להקמת הקבוצה" שהתקיימה ב-1963 50 שנה לאחר הקמת הקבוצה ב-1913. כך או כך, לאחר מותה של נעמי שמר בשנת 2004 הוחלט לקרוא לחורשה על שמה, וכיום היא נקראת 'חורשת האקליפטוס על שם נעמי שמר'.

כשאמא באה הנה יפה וצעירה, 
אז אבא על גבעה בנה לה בית. 
חלפו האביבים, חצי מאה עברה 
ותלתלים הפכו שיבה בינתיים.  אבל על חוף ירדן כמו מאומה לא קרה, 
אותה הדומייה וגם אותה התפאורה: 
חורשת האקליפטוס, הגשר, הסירה 
וריח המלוח על המים. 
בשביל הנה יורדת עדת התינוקות, 

הם בירדן ישכשכו רגליים 
גדלו הילדים וכבר למדו לשחות 
ובני הנעורים חותרים בשניים.  אבל על חוף ירדן…  מעבר לירדן רעמו התותחים 
והשלום חזר בסוף הקיץ 
וכל התינוקות היו לאנשים 
ושוב על הגבעה הקימו בית  אבל על חוף ירדן…

 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות