חנן בן ארי מחבר את כל משאלה כדי לייצר רשימה אוטופית סתמית. ה"תגידי" החוזר הופך את השיר למנטרה פשטנית. הוא אמצעי לכל בקשה מביאת המשיח ועד מציאת תרופה לסרטן. בחלק השני של השיר מנסה הכותב גם משאלה אישית לימים בהם יזדקנו – גם כאן באוריינטציה פשטנית של בשורות טובות. המוסיקה חוברת בקלילותה למשאלה הכללית האקראית. אין כמו מקצב רגאיי להריץ טקסט כזה, המגובה גם ברוח פאנקיית של כלי נשיפה ושירת "הו הו הו" המעניקה יותר תחושה של המנון המונים מאשר שיר אישי. חנן בן ארי מעדיף את הקלות הנעימה, לא מתפלסף, לא חותר למוסיקה מורכבת. מרגישים שרוח קייצית כבר נושבת במפרשיו.
תגידי לי שמשיח הגיע/ שהעצבות נכנעה לשמחה/ ואין יותר מלחמות להכריע/ תגידי שלסרטן יש תרופה/ תגידי לי שמחלת לי על אמש /תגידי לי שעוד יש לי סיכוי/ להינצל ולזרוח כשמש / תגידי לי שליבך לא כבוי / ותבשרי לי בשורות טובות / כמו שרק את יודעת לבשר/ רק תבשרי לי בשורות טובות /אני לא יכול לשמוע חדשות יותר
תגידי שהקטנה כבר הולכת/ שהכינרת מוצפת עד תום/ ואלוהים עוד יטה כלפי חסד /תגידי שיש סיכוי לשלום/ כי הימין והשמאל מזמן מתו / הביטי סביב יש רק אנשים/ אז בואי נתחיל רק שנינו, בינינו/ נפסיק להטיף, נפסיק להאשים/ ותבשרי לי בשורות טובות // כמו שרק את יודעת לבשר/ רק תבשרי לי בשורות טובות /אני לא יכול לשמוע חדשות יותר.
תגידי שיום יבוא ונשבה / זוג זקנים על ספסל בגינה/ את תציירי כל היום מול הטבע/ואני אשרוק לך אותה מנגינה/ תבשרי לי בשורות טובות / כמו שרק את יודעת לבשר/ רק תבשרי לי בשורות טובות/ אני לא יכול לשמוע חדשות יותר