כשמתגעגעים ליהודית רביץ של פעם, נאמר "הקלאסית" –  חוזרים לשירים אולטימטיביים כמו השיר הזה. המילה הטובה משנה את הדרך בה אנו רואים את העולם ואת הדרך בה אנשים רואים את עצמם. רביץ מבקשת  "מילה טובה" מהסביבה, כזו שתסייע  להתגבר על זמנים קשים,  באמצעותה ניתן לעודד חבר או חברה ולהפיח בהם תקווה במקום של ייאוש.
המילה "אפילו", הפותחת את השיר ואף מופיעה בו פעמים רבות,  מדגישה  מקרה קיצוני או לצורֶך השוואה למצב אַחֵר המנוגד לצפיות:  "אפילו בשרב הכי כבד, ידעתי שהגשם עוד ירד". המצופה: במצב של שרב (חום כבד), ההרגשה לא נעימה, ואין מאמינים שירד גשם. המנוגד למצופה: למרות השרב יודעים שירד גשם.
השיר מתבסס עעל  ניגודים: השרב הכבד – יום קשה, הגשם – גורם אופטימי. הציפור היא היבט חיובי – ואילו הסופה והקור הם יסודות קשים ומנוכרים. מה שמסייע להתגבר על זמנים רעים הוא התקווה הנוצרת  מה"מילה הטובה" – היא שעומדת בניגוד לתפיסה הפסימית.
המנגינה – אחת ובלעדית. מנגינה וטון מאופק אך מתכוון שמשדרים את התחושה בעצבות יפה. מקצב אמצע, צליל קלידים פסטורלי וקול מוכפל היוצר הרמוניה קולית עוטפת, סולו גיטרה מובנה היטב. פולק ישראלי שראוי ליותר מאשר מילה טובה.

יהודית רביץ מילה טובה מהבית