יוני בלוך מדמיין את המאוחר – סוף טוב לחטופים, הולך על ברירת מחדל אופטימית ומנסה אשליה נכון לעכשיו: אולי נתחיל בסוף הטוב במקום להמשיך לדהור במסלול הנואשות. השיר “סוף טוב” מתאר באופן אופטימי את חזרת החטופים לישראל, סיום המלחמה וכינון השלום. הקליפ לשיר, שנוצר בשיתוף עם הבמאי ניל כהן, עושה שימוש בטכנולוגיות בינה מלאכותית (AI) כדי לדמות את השיבה המיוחלת של החטופים ואת תגובת הציבור והתקשורת לאירוע.
בקליפ נראים אזרחים חוגגים ברחובות, דגלי ישראל מונפים, ומגישי חדשות, כמו דני קושמרו, מתרגשים עד דמעות עם שובם של החטופים. בלוך התייחס לתהליך היצירה ואמר שהאופטימיות הפכה למשהו נדיר, אך חשוב להזכיר את התסריט הטוב כדי שיהיה למה לשאוף.
אני שומע את השיר ומתקשה להצטרף אולי בגלל היותי פסימיסט חסר תקנה. לעצם העניין: במצבים של חוסר ודאות וכאב, אופטימיות יכולה להרגיש כמו בריחה מהמציאות או ניסיון להמתיק מציאות קשה. יחד עם זאת, יש כאלה שרואים באופטימיות דרך להתמודד עם הקושי, לשמור על תקווה, ולעורר כוח לעשייה. חשוב להבדיל בין תקווה ריאלית לבין ניתוק מהמציאות. כשמדובר על מצבים רגישים כמו חטופים, יש מי שמאמינים שדיבור על “סוף טוב” או יצירת אמנות שמדמה אותו, יכול לעורר השראה ולהזכיר שאפשר לשאוף לשינוי חיובי.
המוסיקה משדרת את המסר בעירוב של רגש ומפוקחות. קצב איטי ומנגינה פשוטה מעלים ה"סוף טוב" על נתיב מרכזי שהופך מעין המנון המונים שמבקש הצטרפות. יש מצב שאתם מצטרפים? שואל הפסימיסט הריאליסט, שמתקשה אפילו לזמזם את השיר הנעים.
צילומים: מרגלית חרסונסקי
יוני בלוך סוף טוב
אוּלַי פָּשׁוּט נַתְחִיל עִם סוֹף טוֹב
וְנֵלֵךְ אָחוֹרָה בַּזְּמַן
נְפַרְסֵם תְּמוּנוֹת בָּרְחוֹב
שֶׁל כָּל מִי שֶׁהֶחְזַרְנוּ מִשָּׁם
נַתְחִיל אַחֲרֵי שֶׁיֵּשׁ כְּבָר שָׁלוֹם
וְרַק נִשְׁאַר לִסְגֹּר כַּמָּה פְּרָטִים
נַזְמִין אֶת כָּל תּוֹשָׁבֵי הַצָּפוֹן
לִמְסִבַּת שְׁפִיּוּת בְּרֵעִים
חוּץ מִזֶּה אֵין מָה לְדַבֵּר
חוּץ מִזֶּה זֶה לֹא יַעֲזֹר
מַשֶּׁהוּ אֶחָד יִסְתַּדֵּר
וּמַשֶּׁהוּ אַחֵר יַעֲבֹר
חוּץ מִזֶּה אֲנַחְנוּ פֹּה כְּבָר
וְאֵין לָנוּ לְאָן לַעֲזֹב
אָז גַּם אִם לֹא נַשִּׂיג שׁוּם דָּבָר
לְפָחוֹת נַתְחִיל עִם סוֹף טוֹב
אוּלַי נַחֲזֹר לָרִיב עַל שְׁטֻיּוֹת
נִתָּקַע כָּל בֹּקֶר בַּפְּקָק
נִרְאֶה חֲצִי שָׁעָה חֲדָשׁוֹת
וְהוֹפָעָה שֶׁל בְּרוּנוֹ בַּפַּארְק
נוּכַל לָטוּס לְאָן שֶׁנִּרְצֶה
וְאָז לַחֲזֹר הַבַּיְתָה, כִּי נִגְמָר
אִם מִישֶׁהוּ יִשְׁאַל "מָה קוֹרֶה?"
נַגִּיד לוֹ שֶׁעַכְשָׁו כְּבָר מֻתָּר
חוּץ מִזֶּה אֵין מָה לְדַבֵּר…
