יוסי בנאי

מרוב אהבה

יוסי בנאי

ההופעה
4.5/5

"כך, כן כך נושא לו האדם/ נושא בשקט על גבו/ את חורפיו ואת כל אביביו/ עד סוף ימיו איתו/ נושא בשקט על גבו/ וכך ישא עד יום מותו/ את כל חייו"

מתוך – "ממה עשוי כל יום" (יוסי בנאי/דוד קריבושיי)

מה, יוסי בנאי לא איתנו? אני שומע את ההקלטה החיה (2.7.2004, היכל התרבות רעננה) וההרגשה היא – בטוח שהוא פה, ליד הרמקולים. לא יכול להיות שיוסי מת. זה בא כנראה מרוב אהבה לאיש, שחייו עדיין איתנו, ממאנים לעבור מן העולם. היחיד הזה, הצעיר לנצח, ששר כל כך יפה, שהצחיק כל כך בקלות ועד כאב בטן. ב-2004 הוא במיטבו. הצגת יחיד, כמו שהוא אהב – כלומר לחבר שנסון למערכון.|
את "ספירת מלאי" שהוא כתב הלחינה נעמי שמר. את "ערב עירוני" של אלתרמן – יוני רכטר. את "המתילדה שלי" – יהודית רביץ. מתי כספי את "שיכור ולא מיין".  חנן יובל – "אני ומואיז הקטן". וגם הצרפתים הנצחיים של ז'ורז' ברסאנס – "בלי גסויות", "פרצוף צועני" – ז'ורז' מוסטאקי
יש לו פתיחת סיכום קטנה על ההיסטוריה המקומית בטרם השיר "ספירת מלאי" נטולת ציניות יוסי בנאית.  ככה סתם רשימת הסטורית? אפשר להירגע. יוסי בנאי הישן הטוב והציניקן בוא יבוא. הטון, החיוך. שני דיסקים עם יוסי בנאי מחזירים ההנאה מבידור ישיר-פשוט , חוכמת חיים, חום מלטף.
אהבה.  מה יש עוד לספר על אהבה?  מצד שני, שיוסי ילך על סאטירה עוקצת? אהבה נותנת אינספור אפשרויות להתחמק מהמצב. ננסח את זה כך: יוסי בתוך עמו הוא חי, מספר את הסיפור בקצת כאב, אבל בעיקר בלב אוהב.
וכשהוא שר "שקיעה ורודה בין הגגות, אספלט כחול מלמעלה, עיני נשים נוגות נוגות, אומרות לערב למה באת", אתה חש שחזרת הביתה, ותודה לנתן אלתרמן וליוני רכטר.  מונולוג שהשכיב אותי: יוסי נכנס לסופר פארם לקנות אקמול ונלכד במלכודת מבצעים. זה ממשיך להיות מצחיק. בכלל, כמו אצל הגששים, איך שיוסי מספר, גם הישן ממשיך להצחיק. חבל שהמערכון על חלום הבלהות השוודי לא נכנס לכאן.
מגיעה  פרודיה נהדרת על שירה בציבור בהשתתפות הקהל. "ישראלי שלא שר בארץ בימים אלה הוא או דרוזי או חרש" ויש לו קאבר לשיר של ג'ובים במקצב בוסה שנקרא "נינה", שיר אהבתו הראשונה לילדה בת 10. כאן הוא במיטבו. חומרים שאצל הסטנדאפיסטים של היום נשמעים צמחוניים, אצל בנאי ממש מצחיקים.
מוסיקה: השנסונר יודע להעביר סיפור בצליל. שחקן שמספר סיפור בשיר.  המנהל המוסיקלי אילן מוכיח ריענן את השירים דווקא בקונטקסט הקברטי הקלאסי עם קריצות לסגנונות כאלה ואחרים. חוזרים ל"מרוב אהבה" "לא אבקש את ידך", ל"שיכור ולא מיין", "אנבל לי", "אני שר להעביר את הזמן", "אהבה בת עשרים". קלסיקות. ובשם האהבה של פעם, גם ל"היה זה בחצות הליל בחולות". מצעד פזמוניו שלעולם אינו מתיישן כי הוא א. עשוי מחומרים משמרים וב. כי יוסי בנאי דאג תמיד לשמור אותם במצב-   אם לא חדיש אז מחודש.

 אילן מוכיח – עיבודים וניהול מוסיקלי, כלי נשיפה ואקורידיאון, אלונה טוראל –קלידים, עמוס הדני – גירטות, יוראי אורון – באס, איתן איצקוביץ' – תופים וכלי הקשה. יעוץ אומנותי רפי קינן.

 וידיאו – מרוב אהבה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן