ליעד כהן משכיב עצמו על ספת פסיכולוג אישית. שיר של ביקורת עצמית.  מעמיד מול עצמו מראה. "תחשוף אותה ההונאה הגדולה שלך/ תגלה את האמת/ זה לא מי שאתה". מילים פשוטות: ניסית להיות מישהו, אבל לא היית אתה. שיקרת לעצמך. עכשיו יוצאת האמת. בשיר מזכיר כהן מקומות בתל-אביב, המשמשים רקע לגילוי ולחשיפה.
אז ככה: לפי הטקסט – ממש לא שקרן גרוע. שיקר לעצמו, אבל הגיע להתפכחות, ההתנערות מהאשליה. הרי רובנו משלים את עצמנו בשלב מסוים בחיים שאנחנו חיים מציאות אחרת. שקרן גרוע הוא מי שממשיך לחיות לצד ובתוך השקר. ההבנה שאינך כזה הופכת אותך שקרן נבון – לא גרוע.
ליעד כהן האיץ את הסיפור שלו ברוק קצבי, לוחץ על דוושה ועולה על הכביש הראשי כדי להריץ את הנרטיב בעוצמות מפעימות. זה נשמע יותר כעס וזעקה על עצמו מאשר אמירה מפוקחת. מה שבטוח: במהלך המוסיקלי הזה – ממש לא שקרן, בטח לא גרוע, הגם שיש  תחושה של  החצנה מופרזת. מצד שני: אני מאמין לפורקן הסוער, מלא הרגש שיוצא מליעד כהן.

תחשוף אותה ההונאה הגדולה שלך/ תגלה את האמת/ זה לא מי שאתה
את הנוף שלך אתה מסתיר/ תחשוף חולשות שרק אתה מכיר
מחופש לאחרים מחפש שם את עצמי

המסכה שלך מעט מקומטת קצת בלויה/ בקרוב הם יגלו/ ואולי הם כבר יודעים
האמת יוצאת כבר מכל החריצים/ מתגלה פרצופך/ אתה כזה שקרן גרוע
מתגלה פרצופך/ אתה כזה