האלבום הזה נולד בתוך ביתם שביפו בתקופה שהמגיפה סגרה את המוסיקאים. עידן ההקלטות שליד המטבח. הוא משמש הזמנה להתארח. לחוש את אווירת ההסגר שתרגמה שירים מוכרים לצלילים נדירים. לעיתים יש תסכול לא קטן בכתיבה על מוסיקה. נהיה כנים: למילים אין יכולת לתרגם/ להמחיש את הצלילים. אומר זאת אחרת: למה שמאיה בלזיצמן ומתן אפרת עשו באולפן הביתי בחדר ששימש חדר שינה לבתם – יש להאזין. נקודה.
סיבות? אני דבר על האזנה רגישה, אינטימית, מכילה. יש כאן שבעה קאברים לקלאסיקה ישראלית + 3 קטעים אינסטרומנטליים. המתכון: שירתה של מאיה, נגינתה בצ'לו חשמלי, כנגד העזר מתן אפרת שהעניק את המינונים המדוייקים בכלי הקשה אלקטרוניים ובתופים.
בקאברים לשירים מוכרים שואלים כמעט אינסטינקטיבית – מה יש עוד לחדש. הרי את "זמר אהבה לים" של אליעז וארגוב שמענו בעשרות ביצועים, ""נה מה קיט פָּה" נשחק במאות ביצועים, והשאיר את ז'אק ברל משנת 1959 כביצוע האולטימטיבי.  מאיה בלזיצמן מספיק אינטילגנטית להבין כי אם לא תציע באינטרפרטציות ובעיבודים זווית אחרת, משדרגת, מטעינה מחדש – חבל על זמנה.
מגמת המינימליזם בשימוש בקול, בצ'לו ובהקשה הולידה ביצועים בלעדיים. מאיה שרה כמעט חרישית, נוגעת בנימי השירים וגם מעצימה אותם בהבעה ממעמקים. זהו שילוב יפהפה של הגעגוע לעבר וההיבט העכשווי. העיבודים מבליטים את הצ'לו בתפקיד קצבי על תקן בס, גם מגעו הקלאסי. האלקטרוניקה מוסיפה לאווירה המסתורין האפלולית.
הדיוק, העידון, הפרשנות, האווירה מעניקים כמעט לכל גרסת כיסוי ממדים חדשים.  קטעי ה – Gypsy Variation האינסטרומנטליים הם אתנחתאות יצירתיות קצרות שמוסיפות לאווירה הסולידית-ריחופית העוטפת של האלבום כולו. הולך לעשות repeat

זמר אהבה לים
אל תלך מכאן
Gypsy Variation 1
אני מאמין
ערב מול הגלעד
Gypsy Variation 2
שיר ערש
היו לילות
Gypsy Variation 3
מודה אני